מגזין

(צילום: ניר סלקמן)

רומי אברג'יל, הטרנסג'נדרית הצעירה שניצחה את המערכת, בראיון מיוחד לכבוד שבוע הגאווה

רומי אברג'יל, הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל שהתחילה טיפול הורמונלי לפני גיל 16, פותחת את הלב ומשתפת אותנו ביציאה מהארון ובתהליך ההתאמה המגדרית שהיא עוברת.

 ראש אחד   |   03/06/2016  |    |    |    | 

 

כשלושה אחוזים מהאוכלוסייה נמצאים על הקשת הטרנסג'נדרית וחווים חוסר התאמה בין המין הביולוגי שלהם (המין שבו הם נולדו, זכר או נקבה) לזהות המגדרית שלהם (הדרך שבה הם מגדירים את עצמם, גבר או אישה, בהתאם לנורמות חברתיות). חלקם פונים לטיפול רפואי כדי להתאים את גופם לזהותם המגדרית, למי שהם באמת. על פי החוק הישראלי, נערים ונערות טרנסג'נדרים רשאים לקבל טיפול הורמונלי, הנחוץ להתנעת התהליך, מגיל 16 ואילך. רומי אברג'יל (14.5) היא הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל שהחלה את הטיפול ההורמונלי לפני הגיל המינימלי הקבוע בחוק.

 


רומי מעידה על עצמה שמאז ומעולם הרגישה שהיא בת, ואולם הבינה שהיא טרנסג'נדרית כשהייתה בת 11. "דודה שלי היא שהסבירה לי שיש מושג כזה, 'טרנסג'נדר', ושיש אנשים שעושים ניתוחים לשינוי מין", נזכרת רומי. "היא סיפרה לי על תכנית הריאליטי 'חלומות מפלסטיק', שהופיעה בה טרנסג'נדרית. בעקבות התכנית חיפשתי בגוגל את המילים 'שינוי מין' והגעתי לערך 'טרנסג'נדר' בוויקיפדיה. קראתי קצת והבנתי שזה מה שאני, זאת ההגדרה. זה מה שהרגשתי כל השנים".

 


איך התחלת בטיפול?

 


"לפני שהתחלתי טיפול כלשהו, יצאתי מהארון. הייתי בערך בת 12 כשיצאתי מהארון בבית הספר. אחר כך הגעתי לבית החולים איכילוב ושם, בפגישה עם הרופאים, הוחלט שאתחיל לקחת חוסם טסטוסטרון (הורמון המין הזכרי. ג"ג). את הטיפול בחוסם הטסטוסטרון התחלתי בגיל 13.5, לפני כשנה. מזריקים את החומר פעם בחודש, והוא עוצר את הגביהה, את צמיחת השיערות, את שינוי הקול וכו'. אחרי חצי שנה קיבלתי אישור להתחלת טיפול הורמונלי באסטרוגן, ההורמון הנקבי, ואני לוקחת אסטרוגן כבר שמונה חודשים. ההרגשה מדהימה. אין מילים לתאר את זה. אני מאושרת עד השמים".

 


החוק הישראלי מתיר לבני נוער טרנסג’נדרים להתחיל טיפול הורמונלי רק בגיל 16. איך בעצם קיבלת את האישור להתחיל בתהליך לפני כן?

 


“היו המון מאבקים עם הרופאים, המון פגישות. לא רצו לאשר לי טיפול הורמונלי והייתי צריכה ללכת לפגישה עם פסיכיאטר שעוסק בנושא כדי שיאשר לי את הטיפול. עד שקיבלתי את חוסם הטסטוסטרון ניהלתי המון מאבקים. זה תהליך ארוך מאוד, קשה ומייגע”.

 


במי נעזרת כדי לצלוח את הקושי הזה? אל מי פנית לתמיכה נפשית ורגשית?

 


"האמת? חוץ מאימא שלי רק אני עזרתי לעצמי כל התקופה הזאת. לא היו לי הרבה חברים עד השנה, אבל אימא שלי תמיד הייתה שם".

 

 

ואיך שאר בני המשפחה קיבלו אותך?

 


“הם לא כל כך קיבלו את זה. גם אם חלקם באים לבקר מדי פעם, אנחנו לא בקשר טוב. עדיין קשה להם להבין את זה וזה נראה להם מוזר, למרות שעבר הרבה זמן. בהתחלה הרגשתי ממש רע בגלל זה, הרי לא קל לדעת שהמשפחה שלך לא רוצה להיות איתך בגלל מי שאת. היום אני יודעת שאני לא צריכה להיפגע מזה, כי אף אחד לא צריך להיות בסביבה שלא מקבלת אותו כמו שהוא”.

 


ואילו תגובות קיבלת בבית הספר? היו מי שלא פרגנו לתהליך שלך?

 


"ברור. היו המון תלמידים שלא פרגנו, בעיקר בנים. אני חושבת שזה בגלל שיותר קשה להם עם הנושא. היו המון הצקות, השפלות, קללות, מילים לא נעימות... אבל היום רוב בית הספר והשכבה מקבלים אותי, למרות שעדיין יש אנשים שקשה להם עם זה".

 


איך את מתמודדת עם האנשים האלה?

 


"אני משתדלת להתייחס כמה שפחות לאנשים שיש להם דעות רעות עליי. אבל כשאני במשבר, אני פשוט פונה לאימא או לחברה טובה שאני יכולה לספר לה הכול. הן עוזרות לי לפרוק, וזה מעביר את ההרגשה הרעה".

 


תהליך ההתאמה המגדרית שעוברת רומי לא משפיע רק על הנראות החיצונית, והוא נוגע בהיבטים נוספים של חייה. "החיים שלי השתנו מקצה לקצה. מבן אדם דיכאוני בלי חשק לחיות הפכתי לבן אדם בעל שמחת חיים", היא אומרת בהתרגשות. "היום אני פשוט מאושרת! למרות שעדיין אין לי ביטחון עצמי גבוה, הרבה יותר קל לי לדבר עם אנשים ולהכיר חברים חדשים. החיים שלי פשוט השתנו לטובה בכל כך הרבה רמות!"

 


את גם משתתפת בתחרות "מלכת היופי של הדרום". את יכולה לספר לנו קצת על זה?

 


"זו חוויה מדהימה. זה כיפי ועוצמתי להיות עם הרבה בנות שכולן עוברות את אותו דבר, שמצפים מכולנו לאותו הדבר. אני לא אגיד שזה קל, זה מאוד קשה: שעות של חזרות, מפסידים המון לימודים, אבל זאת חוויה ממש מדהימה".

 


את חושבת שהיותך טרנסג'נדרית גוררת יחס אחר מצד השופטים בתחרות?

 


"אני לא יודעת, אני רוצה שיתייחסו אליי כמו לשאר הבנות שם. לא הייתי רוצה שהיחס אליי יושפע לכאן או לכאן בגלל שאני טרנסג'נדרית. אני פשוט רוצה להיות כמו כולן, ואני חושבת שמתייחסים אליי שם כמו שמתייחסים לשאר הבנות. אחרי הכול אני פשוט בן אדם, בדיוק כמו כל השאר".

 


החשיפה האמיצה של רומי בתכנית "הצינור" בערוץ 10 העלתה לסדר היום סוגיות חשובות כמו זהות מגדרית וקבלת האחר. רומי מודה על הבמה הציבורית שניתנה לה. "החלום הכי גדול שלי זה להיות מודל לחיקוי, מקור להשראה. חשוב לי לעזור לאנשים כמוני לעבור את התהליך שלהם, לעזור להורים שקשה להם עם הילדים שלהם. פשוט להיות מקור השראה לאנשים, לעזור", היא אומרת.

 


אולי עכשיו, בזכות החשיפה הרבה שאת זוכה לה, יש אנשים, בני נוער בפרט, ששואבים ממך השראה.
"האמת שדי הופתעתי מכמות האנשים שעזרתי להם. אחרי הכתבה שעשו עליי קיבלתי המון הודעות מאנשים שכתבו לי שבזכותי, בזכות הפרסום שלי, ההורים שלהם מקבלים אותם, או שהיה להם את הכוח לצאת מהארון. גם אנשים שהם לא בהכרח טרנסג'נדרים או להט"בים כתבו לי שהם קיבלו המון כוח ואומץ לעשות דברים שהם רוצים בעקבות הריאיון איתי".

 


את גם חניכה ופעילה ב”איגי”, ארגון הנוער הגאה.

 


“נכון. ‘איגי’ נותן המון לנוער להט”בי. בין אם זה לשמוע סיפורים של אנשים אחרים שעוברים דברים דומים, בין אם זה לקבל עצות... הפעילות של הנוער בארגון ממש עוזרת להעלות את הביטחון. 'איגי' מפגיש בין אנשים שגם עוברים את מה שאני עוברת. בכלל, זה מאוד עוזר להתחבר עם אנשים ולשמוע מהם על הדרך שלהם”.

 


ויש לך תכניות לעתיד?

 


"להצליח בלימודים, לפתח קריירה - של דוגמנות, אולי. אני מקווה שבעקבות תחרות מלכת היופי ייפתחו לי דלתות. הכי חשוב לי להיות בן אדם טוב וישר ובאמת לשמש כמקור השראה לאנשים".

 


יש לך מסר לקוראים ולקוראות של ראש אחד?

 


"קודם כול, תהיו עצמכם! אל תפחדו לעשות דברים שאתם רוצים! קבלו כל אחד, גם אם הוא שונה, כי קשה להבין איך מרגיש אדם שמתייחסים אליו אחרת. פשוט קבלו כל אדם, לא משנה מי הוא או מה הוא, כי כולנו אותו דבר. כולנו בני אדם".

 

 

(מאת כת”צ גאיה גורפינקל)