מגזין

מה לעשות כשהריבים מסלימים והאם כדאי להתערב? ריבים בין ההורים, זה לא רק אצלכם בבית

איך להתמודד עם המצב הלא נעים הזה?   הורים, בני זוג, רבים זה עם זה. התופעה קיימת בכל בית ורק היקפה או תדירותה משתנים. לעתים הילדים נקלעים לסביבה בעיצומו של הריב ואינם יודעים כיצד עליהם להגיב -האם יש משהו שהם יכולים או צריכים לעשות בנידון? שוחחנו על הנושא עם אליס בר נס, פסיכולוגית קלינית.  ילדים הם רק ילדים "הריבים מכניסים אווירה מתוחה הביתה. פעמים רבות הם גם מעניקים לילדים שחיים באווירה כזאת תחושה של חוסר יציבות. דבר נוסף שקורה לילדים במצבים האלה הוא שהם מקבלים איזושהי תחושה של אחריות על פתרון הריבים האלו, חושבים שבאחריותם לדאוג שההורים יישארו ביחד", מספרת אליס. מה קורה אם ההורים מבקשים שנבחר צד בריב ביניהם? מה עלינו לעשות? "אל תשתפו עם זה פעולה בשום אופן. צריך לנסות להימנע מזה ולא להחליט אם אימא צודקת או אם אבא צודק, כי בשביל השלמות הנפשית של כל ילד צריך לשמור על קשר טוב עם שני ההורים. אפשר בהחלט לספר להם על התחושות שלכם". אז לא מתפקידם של הילדים לנסות לגשר בין הוריהם. "בפירוש לא. כמובן אפשר להבין מדוע נוצרת התחושה הזאת, הרי כל אחד רוצה שהוריו יחיו בשלום, והיינו רוצים להאמין שבכוחנו לאחד ביניהם ולאחות את הקרעים, אך זה בוודאי לא התפקיד של הילדים. הרבה פעמים אפילו ההורים משתפים פעולה עם האחריות הזו שהילד לוקח על עצמו, אך ההורים הם שצריכים להגן על הילדים, לא להפך".  ובכל זאת יש תחושה של אחריות, ודאי כשיש אחים קטנים. "צריך להבין שזו לא האחריות של האח הגדול, אפילו שתמיד יש תחושה של מגננה כלפי האח הקטן. אפשר לנסות להסיח את דעתם של האחים הקטנים ולדבר איתם, להסביר להם שהם לא צריכים לבחור צד ולהרחיק אותם מסיטואציות לא נעימות שכאלה".  כשהריבים מסלימים כאמור, ריבים בין ההורים מתרחשים בכל בית, אך לעתים הריבים הקטנים, הנורמטיביים, גדלים והופכים לוויכוחים קולניים ויוצרים מתחים בין בני המשפחה. "ילדים נוטים לקחת על עצמם את האחריות, לחשוב שאולי הם באמת אשמים, או שאולי הם יכולים לפתור את המצב", אומרת אליס ומבהירה: "כמובן שזו אשליה, אך זה גורם להמון לחץ. ילד שנקלע לסיטואציה כזאת צריך להבין שיש הרבה מתחים בין ההורים ושהם אינם באשמתו". איך אפשר להקל את המצוקה שגורם המתח? "חשוב מאוד לשתף את התחושות עם ההורים, בעיניי הכי חשוב שההורים יתפסו שהם גורמים למצוקה אצל ילדיהם וינסו להבין אותם. אם הם לא מבינים בעצמם - וגם לא כאשר הילד פונה אליהם ומסביר את תחושותיו - אני חושבת שהילד צריך לדרוש עזרה חיצונית, למשל מיועצת בית הספר, ממבוגר קרוב שסומכים עליו ואפילו מאיש מקצוע, בטיפול פסיכולוגי. אלו תחושות מאוד קשות שצריך להתמודד איתן. הרבה פעמים יש נטייה לחשוב שמה שקורה בבית צריך להישאר בבית, וכולנו מכירים את הפתגם 'את הכביסה המלוכלכת לא מכבסים בחוץ'. אך ברגע שיש מצוקה אמיתית והילדים חשופים כל הזמן למתחים, לצעקות ולתחושה של חוסר יציבות, פנייה לגורם חיצוני אובייקטיבי יכולה לסייע רבות". ומה עושים אם עולה חשש שההורים יתגרשו? "בכל הבתים פורצים ריבים מעת לעת, ומובן שלא כל ריב מוביל לגירושים. מכל מקום, אם ההורים מחליטים להתגרש, זה עניין שלהם. נכון שגם הילדים מושפעים מזה, נכון שזה קשה, נכון שלפעמים הילדים נפגעים מגירושי ההורים או שההורים שופכים את זעמם על הילדים, אבל זאת לא ההחלטה של הילדים. אנחנו לא יכולים לשלוט בהתנהגות של הורינו ולהחליט בשבילם אם לריב או אם להתגרש. הדבר היחיד שאנחנו כילדים יכולים לעשות זה לבקש מהם להיות הורים ולדאוג לנו. חשוב להבין, אף שמנקודת מבט של ילד גירושים הם דבר רע שמפרק את המשפחה, לעתים חילוקי הדעות בין ההורים מגיעים לרמות כה גבוהות ולפגיעה בילדים, שגירושים יכולים להיות פתרון הגיוני ואפילו רצוי לפערים שנוצרו בין ההורים". ואם הריבים הופכים לאלימים? "אם יש אלימות במשפחה, אז צריך לדווח, חד־משמעית. אפשר ללכת למשטרה, או ליועצת בית הספר, שתטפל במצב, תדאג לשמור על הילד ולהפנות אותו לטיפול. אפשר גם לפנות לעובדת הסוציאלית במקום המגורים. יש גם קווי סיוע שעוזרים לילדים במצוקה, למשל הקו של עמותת על"ם (עמותה לנוער בסיכון). לא משנה מה, חייבים לדווח, אסור להתמודד עם זה לבד אפילו לא ליום אחד, ילדים לא צריכים לחיות בפחד ובאלימות". עיקר וטפל אליס מדגישה - “בכל מקרה חשוב להבחין בין קשיים ואי הבנות שקורים בכל מערכת זוגית, אפילו אם היא טובה, ובין אווירה תמידית של מתחים וחרדה בבית וציפייה מתמדת להתפרצויות. ילדים עלולים להיבהל אפילו מריבים קטנים, וחשוב להבין שלפעמים ההורים פשוט רבים. כל עוד זה לא חוצה את הגבולות, זה פשוט חלק מהחיים”. אם אתם רואים שההורים שלכם לא מסתדרים ואתם מרגישים לא בנוח, תמיד תוכלו לפנות אליהם ולשתף אותם או כל מבוגר אחראי שאתם סומכים עליו.   FHIGHT - האם ההורים שלכם רבים הרבה?   (מאת כת"צ ליאור כרמונה)  

 ראש אחד   |   21/08/2016  |    |    |    | 

 

 

 

הורים, בני זוג, רבים זה עם זה. התופעה קיימת בכל בית ורק היקפה או תדירותה משתנים. לעתים הילדים נקלעים לסביבה בעיצומו של הריב ואינם יודעים כיצד עליהם להגיב -האם יש משהו שהם יכולים או צריכים לעשות בנידון? שוחחנו על הנושא עם אליס בר נס, פסיכולוגית קלינית.

 

 

ילדים הם רק ילדים

 


"הריבים מכניסים אווירה מתוחה הביתה. פעמים רבות הם גם מעניקים לילדים שחיים באווירה כזאת תחושה של חוסר יציבות. דבר נוסף שקורה לילדים במצבים האלה הוא שהם מקבלים איזושהי תחושה של אחריות על פתרון הריבים האלו, חושבים שבאחריותם לדאוג שההורים יישארו ביחד", מספרת אליס.

 


מה קורה אם ההורים מבקשים שנבחר צד בריב ביניהם? מה עלינו לעשות?

 


"אל תשתפו עם זה פעולה בשום אופן. צריך לנסות להימנע מזה ולא להחליט אם אימא צודקת או אם אבא צודק, כי בשביל השלמות הנפשית של כל ילד צריך לשמור על קשר טוב עם שני ההורים. אפשר בהחלט לספר להם על התחושות שלכם".

 


אז לא מתפקידם של הילדים לנסות לגשר בין הוריהם.

 


"בפירוש לא. כמובן אפשר להבין מדוע נוצרת התחושה הזאת, הרי כל אחד רוצה שהוריו יחיו בשלום, והיינו רוצים להאמין שבכוחנו לאחד ביניהם ולאחות את הקרעים, אך זה בוודאי לא התפקיד של הילדים. הרבה פעמים אפילו ההורים משתפים פעולה עם האחריות הזו שהילד לוקח על עצמו, אך ההורים הם שצריכים להגן על הילדים, לא להפך".

 

 


ובכל זאת יש תחושה של אחריות, ודאי כשיש אחים קטנים.

 


"צריך להבין שזו לא האחריות של האח הגדול, אפילו שתמיד יש תחושה של מגננה כלפי האח הקטן. אפשר לנסות להסיח את דעתם של האחים הקטנים ולדבר איתם, להסביר להם שהם לא צריכים לבחור צד ולהרחיק אותם מסיטואציות לא נעימות שכאלה".

 

 

כשהריבים מסלימים

 


כאמור, ריבים בין ההורים מתרחשים בכל בית, אך לעתים הריבים הקטנים, הנורמטיביים, גדלים והופכים לוויכוחים קולניים ויוצרים מתחים בין בני המשפחה. "ילדים נוטים לקחת על עצמם את האחריות, לחשוב שאולי הם באמת אשמים, או שאולי הם יכולים לפתור את המצב", אומרת אליס ומבהירה: "כמובן שזו אשליה, אך זה גורם להמון לחץ. ילד שנקלע לסיטואציה כזאת צריך להבין שיש הרבה מתחים בין ההורים ושהם אינם באשמתו".

 

איך אפשר להקל את המצוקה שגורם המתח?

 


"חשוב מאוד לשתף את התחושות עם ההורים, בעיניי הכי חשוב שההורים יתפסו שהם גורמים למצוקה אצל ילדיהם וינסו להבין אותם. אם הם לא מבינים בעצמם - וגם לא כאשר הילד פונה אליהם ומסביר את תחושותיו - אני חושבת שהילד צריך לדרוש עזרה חיצונית, למשל מיועצת בית הספר, ממבוגר קרוב שסומכים עליו ואפילו מאיש מקצוע, בטיפול פסיכולוגי. אלו תחושות מאוד קשות שצריך להתמודד איתן. הרבה פעמים יש נטייה לחשוב שמה שקורה בבית צריך להישאר בבית, וכולנו מכירים את הפתגם 'את הכביסה המלוכלכת לא מכבסים בחוץ'. אך ברגע שיש מצוקה אמיתית והילדים חשופים כל הזמן למתחים, לצעקות ולתחושה של חוסר יציבות, פנייה לגורם חיצוני אובייקטיבי יכולה לסייע רבות".

 


ומה עושים אם עולה חשש שההורים יתגרשו?

 


"בכל הבתים פורצים ריבים מעת לעת, ומובן שלא כל ריב מוביל לגירושים. מכל מקום, אם ההורים מחליטים להתגרש, זה עניין שלהם. נכון שגם הילדים מושפעים מזה, נכון שזה קשה, נכון שלפעמים הילדים נפגעים מגירושי ההורים או שההורים שופכים את זעמם על הילדים, אבל זאת לא ההחלטה של הילדים. אנחנו לא יכולים לשלוט בהתנהגות של הורינו ולהחליט בשבילם אם לריב או אם להתגרש. הדבר היחיד שאנחנו כילדים יכולים לעשות זה לבקש מהם להיות הורים ולדאוג לנו. חשוב להבין, אף שמנקודת מבט של ילד גירושים הם דבר רע שמפרק את המשפחה, לעתים חילוקי הדעות בין ההורים מגיעים לרמות כה גבוהות ולפגיעה בילדים, שגירושים יכולים להיות פתרון הגיוני ואפילו רצוי לפערים שנוצרו בין ההורים".

 


ואם הריבים הופכים לאלימים?

 


"אם יש אלימות במשפחה, אז צריך לדווח, חד־משמעית. אפשר ללכת למשטרה, או ליועצת בית הספר, שתטפל במצב, תדאג לשמור על הילד ולהפנות אותו לטיפול. אפשר גם לפנות לעובדת הסוציאלית במקום המגורים. יש גם קווי סיוע שעוזרים לילדים במצוקה, למשל הקו של עמותת על"ם (עמותה לנוער בסיכון). לא משנה מה, חייבים לדווח, אסור להתמודד עם זה לבד אפילו לא ליום אחד, ילדים לא צריכים לחיות בפחד ובאלימות".

 

עיקר וטפל

 


אליס מדגישה - “בכל מקרה חשוב להבחין בין קשיים ואי הבנות שקורים בכל מערכת זוגית, אפילו אם היא טובה, ובין אווירה תמידית של מתחים וחרדה בבית וציפייה מתמדת להתפרצויות. ילדים עלולים להיבהל אפילו מריבים קטנים, וחשוב להבין שלפעמים ההורים פשוט רבים. כל עוד זה לא חוצה את הגבולות, זה פשוט חלק מהחיים”. אם אתם רואים שההורים שלכם לא מסתדרים ואתם מרגישים לא בנוח, תמיד תוכלו לפנות אליהם ולשתף אותם או כל מבוגר אחראי שאתם סומכים עליו.

 

 

 

FHIGHT - האם ההורים שלכם רבים הרבה? 

 

 

(מאת כת"צ ליאור כרמונה)