מגזין

(צילום: shutterstock)

כל מה שאתם צריכים לדעת על יציאה מהארון בתור בני נוער

דיברנו עם שלי נתן, עבודת סוציאלית ופסיכותרפיסטית מוסמכת מארגון "איגי".

 ראש אחד   |   03/06/2016  |    |    |    | 

 

 

לא קל להיות בני נוער - אנחנו מוצפים במחשבות, לבטים ושאלות המקשים על חיינו. קל אף פחות להתמודד עם שאלות של נטייה מינית, זהות מגדרית ויציאה מהארון. אילו קשיים כרוכים בעניין? איך אפשר להתמודד עם התגובות הבלתי־נמנעות מהסביבה? בחברה שבה המילה "הומו" משמשת ככינוי גנאי שגרתי ואוטומטי - האם יש דרך נכונה לצאת בהצהרות? שוחחנו עם שלי נתן מארגון "איגי" (ארגון הנוער הגאה), עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית מוסמכת, כדי שתאיר את עינינו.

 


מה בין נטייה מינית לבין זהות מגדרית? שלי מסבירה: "יש הבדל בין נטייה מינית לבין זהות מגדרית: טרנסג'נדרים הם אנשים שחשים חוסר התאמה בין המין הביולוגי שלהם לבין המגדר שלהם, והם יאמצו לעצמם התנהגות התואמת את מגדרם ולעתים גם יעשו התאמה מגדרית, שינוי מין. הומואים ולסביות הם אנשים בעלי נטייה מינית שונה משל רוב האנשים, כלומר בניגוד למה שנחשב נורמטיבי הם נמשכים לבני מינם ולא לבני המין השני".

 


איך בני נוער יכולים לדעת בוודאות מהי נטייתם המינית או זהותם המגדרית?

 


"כדי להיות בטוחים בנטייה המינית או בזהות המגדרית צריך לעבור תהליך של בירור תחושות ורגשות. חשוב לערוך בירור אישי ולשתף את הרגשות עם חברים, קרובי משפחה, אנשים שמרגישים בטוחים איתם. אפשר גם לשוחח עם בני נוער שנמצאים במצב דומה. הפורומים והקבוצות של 'איגי', למשל, מאפשרים לבני נוער להיפגש ולשוחח. שיתוף החוויות יכול לעזור מאוד. בהחלט אפשר גם לשתף איש מקצוע שיסייע בתהליך הבירור, וזה מומלץ במיוחד אם נתקלים בקשיים או שהתהליך כרוך במצוקה גדולה".

 


אם ככה, זה לא תהליך קל בהכרח. מהם הקשיים שכרוכים בתהליך גיבוש הנטייה והזהות?

 


"חשוב לעמוד על ההבדל הגדול בתהליכי יציאה מהארון מבחינת נטייה מינית ומבחינת זהות מגדרית. ניסיוננו לימד אותנו שבדרך כלל החברה מתקשה לקבל טרנסקסואלים הרבה יותר משהיא מקבלת גייז. וכמובן שגם האדם שעובר את התהליך חווה את היציאה מהארון כדרמטית כיוון שמדובר בשינויים שבדרך כלל יש להם ביטויים פיזיולוגיים, ולכן התגובות אליו יותר קשות. למשל, תהליך המעבר המגדרי של נערה שנולדה במין הביולוגי 'נקבה' כרוך בשינוי הלבוש, הפנים, השיער ואף הדיבור, ואם היא לוקחת הורמונים, יבואו לביטוי גם שינויים גופניים. לסביבה קשה יותר לעכל שינויים כאלה, ותהליך ההתאמה המגדרית הופך קשה שבעתיים. הרי אנשים - בין שהם מכרים ובין שהם זרים - נוטים להגיב לדמות שאינה נראית להם נורמטיבית".

 


כלומר היציאה מהארון של גייז היא קלה יותר משל טרנסים?

 


"בהשוואה לטרנסג'נדרים, להומואים, לסביות וביסקסואלים יש אפשרות גדולה יותר לשלוט בתהליך היציאה מהארון - הם יכולים לקבוע מי ידע על זה, למי הם בוחרים לספר, וככה לווסת את עוצמת התגובות, כי הנראות החיצונית משחקת פה תפקיד קטן יותר. אמנם כיום החברה הישראלית הרבה יותר מקבלת ומבינה את הנושא לעומת פעם, אך עדיין יש קבוצות שמרניות בחברה שלנו, שיש בהן גילויים של הומופוביה, והיא עלולה להוביל לדחייה ולאלימות כלפי גייז. בשני המקרים לא רק בני הנוער חווים שינוי משמעותי אלא גם חבריהם ומשפחותיהם. יציאה מהארון היא הצהרה בעלת משמעות עמוקה ביותר, ולכן היא מצריכה תכנון מוקדם ועזרה. בעיניי, מדובר בתהליך הדרגתי, לא במשהו חד שעושים בבת אחת. בכל אופן, גם במקרה של הטרנסים וגם במקרה של הגייז מדובר בצעד בעל השלכות חברתיות, והוא עלול לעורר תגובה סביבתית קשה מכיוון שהוא נחשב ל'חריגה מהנורמה'. בגלל התגובה הקשה בני נוער שיוצאים מהארון חשופים יותר מבני נוער אחרים לדיכאון, למצוקה נפשית ואף לניסיונות התאבדות".

 


האם יש דרך "נכונה" לצאת מהארון?

 


"איך דרך אחת שהיא נכונה וחד־משמעית. כדאי שיציאה מהארון תתרחש כשאדם מרגיש שלם עם עצמו (במידת האפשר, כמובן) ולאחר שחשב על ההשלכות של הצעד הזה עליו ועל הסביבה. הכי חשוב הוא למצוא אנשים שיתמכו בתהליך - חברים, קרובי משפחה, אנשי מקצוע - כי תמיכה והבנה הן נחוצות מאוד. כמו כן, יש להתכונן נפשית לכל תרחיש אפשרי, לרבות תגובות קשות וביטויי צער של הסביבה הקרובה ואף דחייה וקושי לקבל את הדמות החדשה".

 


אז בעצם תהליך היציאה מהארון משפיע לא רק על מי שעובר אותו אלא גם על סביבתו.

 


"נכון. אמנם רוב בני הנוער שיוצאים מהארון מדווחים על הקלה גדולה, אבל גם זה מאוד תלוי בסביבתם. לעתים קרובות יהיו שינויים חברתיים. יהיו אנשים שלא ישמרו על קשר עם חברם שיצא מהארון, אבל כדאי לזכור שזאת הזדמנות להכיר חברים וחברות חדשים שיוכלו לקבל אותנו כמו שאנחנו, בלי שום מסכות. הסתרת סוד בדרך כלל מעיבה על קשרים חברתיים ומכבידה עליהם, כי האדם חש שהקשר אינו אמיתי. הרי כולנו רוצים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו וחוששים ממצב הפוך, שבו מוקיעים ודוחים אותנו. עדיף לספר את האמת כי רק ככה מרגישים הכי אמיתיים שיש ואפשר להיות טבעיים בקשר".

 


איך אפשר להתמודד עם הדחייה החברתית?

 


"ההתמודדות הכי טובה עם תגובות קשות מהסביבה היא פשוט להקיף את עצמנו במעגל חברתי חלופי, תומך, המורכב מחברים קרובים ומפרגנים, ממשפחה חמה ומקבוצות תמיכה ייעודיות. חשוב לא להסתיר את הרגשות הקשים שעולים בנו נוכח תגובות הסביבה, אלא להיות גלויים עם עצמנו ועם אחרים. פעמים רבות בני נוער עלולים לפתח 'להט"בופוביה מופנמת', מצב שבו האדם מזדהה עם מה שהחברה חושבת עליו, ובמקרה זה מדובר בהזדהות עם דעות קדומות כלפי להט"בים. בני נוער שחווים את התהליך עלולים לאמץ את נקודת המבט המעוותת הזאת ולפתח בעקבותיה שנאה והאשמה עצמית. זה מצב קשה שעלול להוביל לפגיעה עצמית ואף לאובדנות. לכן חשוב מאוד לקבל עזרה כדי להימנע מזה".

 

 

(מאת כת"צ לירי גושן / liri.rosh1@gmail.com)