מגזין

צילום: מתוך הסרט "1 מתוך 12"

יצאנו לבדוק: איך זה להיות מתבגר במשפחה מרובת ילדים

גיל ההתבגרות הוא במילא תקופה לא פשוטה בכלל, אבל מה קורה כשלכל המשברים והקושי נוספים עוד חמישה אחים ואחיות שחיים יחד איתכם באותו בית? יצאנו לבדוק מקרוב איך מתנהלים חייהם של בני הנוער במשפחות מרובות ילדים.

 ראש אחד   |   26/11/2016  |    |    |    | 

 

משפחות מרובות ילדים אינן חריגות בנוף הישראלי, ואולם בני נוער הגדלים במשפחות שבהן חמישה, שישה ואפילו שבעה אחים ואחיות מתמודדים עם בעיות ודילמות שלא כל אחד חווה. המלחמה על תשומת הלב ועל היחס ההורים הן רק שתי דוגמאות בודדות.


שוחחנו עם ד"ר אלון יפה, פסיכולוג קליני מומחה, על מקומם של בני הנוער כילדים במשפחות מרובות ילדים ואיך מתפתחת הדינמיקה המשפחתית כשיש גרעין משפחתי גדול מהרגיל.


מהו מעמדם של האחים המתבגרים במשפחות מרובות ילדים? איזה תפקיד משחק הגיל שלהם במסגרת המשפחתית הגדולה?


"במשפחות מרובות ילדים המיקום שלך כנער או נערה מאוד תלוי בסדר הילדים. למשל, כשנער או נערה הם הבכורים או שהם נמנים עם האחים הגדולים, הם יכולים למצוא את עצמם מול סוג מסוים של ציפיות: לעזור עם האחים הקטנים ואפילו להחליף חיתולים, להתחשב, להיות מבוגרים, לשמש דוגמה חיובית ועוד. לעומת זאת, נער או נערה שמיקומם בסדר הלידות הוא מ'האחרונים' גדלים עם הורים שונים, מבוגרים יותר, עם ניסיון רב בהורות, ונתקלים בציפיות אחרות. חלק למשל מרגישים שכמעט לא מצפים מהם לדבר, או שהם צועדים בדרכים שהאחים הגדולים כבר הספיקו לחרוש. אחרים מרגישים שההורים לא משחררים אותם וממשיכים לתפוס אותם כילדים קטנים".

 


ואיך משפיע מספר גדול של אחים על היחסים בין האחים עצמם?

 


"השאלה המרכזית של גיל ההתבגרות היא 'מי ומה אני', וכשיש הרבה אחים, קשה שלא לעסוק בהשוואות ולנסות להיות 'כמו' או 'יותר מ...'. כשמדובר במספר גדול של אחים, יש לרוב הבדלי גילים גדולים, והקשרים בין האחים הרחוקים בסדר הלידה נוטים להיות מרוחקים מאוד. כשיש כמה אחים שנמצאים בגיל ההתבגרות במקביל, זה יכול לאפשר קרבה ותמיכה הדדית בין המתבגרים, אבל גם יכול להיות מקור להשוואות, תחרות ומתח".

 


לא תמיד חלוקת היחס של ההורה אל הילד שווה בין האחים, קל וחומר כשמדובר במשפחה מרובת ילדים. איך זה משפיע על המתבגרים?

 


"למרות שנער מסתדר טוב יותר מילד עם נוכחות הורית מצומצמת, הוא עדיין זקוק שיראו אותו, להרגיש שהוא רשום אצלם בלב ובמחשבה. כשזה לא מורגש כלל, זה עלול להוביל לניסיונות לזעזע את עולמם של ההורים. במקרים קיצוניים זה עלול להביא לייאוש מהאפשרות לחוש אהוב, מוערך ושווה".

 


אז יש צורך רגשי להיות הבן או הבת הנאהבים ביותר?


"יש צורך נפוץ כזה. אין ילד שלא תוהה מה הוא בשביל הוריו ושואל 'מה הם רוצים ממני?' ולפעמים גם 'איך אוכל להיות מספר אחת שלהם?'. אבל צריך לקחת בחשבון שזה גם עלול להיות משא כבד להיות האהוב ביותר. עלולים להרגיש שזאת חובה בלתי נסבלת לרצות את ההורים, להקשיב לעצות שלהם ולא לכעוס עליהם".

 


האם בני נוער שגדלים במשפחות מרובות ילדים מתנהגים אחרת?

 

"במשפחה מרובת ילדים הקושי לחוש נאהב ובעל משמעות בעבור ההורים נוטה להיות עוצמתי יותר. גם בגלל שההורים עסוקים יותר בתפעול הבית והשבט המשפחתי, או נאלצים לעבוד הרבה כדי לפרנס ולכן פחות זמינים ונוכחים לילדים. לכן, כפי שאמרתי, גם הניסיונות לעורר ולטלטל את ההורים הם לפעמים קיצוניים יותר. מנגד, יש מתבגרים כאלה שדווקא עשויים להיות הרבה יותר מופנמים ולוותר על הצורך ליחס מהסביבה".

 


איך זה בא לידי ביטוי בלימודים?

 


"להורים יש בדרך כלל פחות אפשרות להקדיש זמן לעזרה וזה עלול לפגוע בבני נוער עם קשיי למידה. מצד אחר, לפעמים כשאין דחיפה של ההורה, הנער דווקא מתחבר לרצון ולמוטיבציה משל עצמו ורוצה להוכיח את היכולות שלו בלימודים".

 


לעתים צריך לחלוק חדר עם אחים גדולים או קטנים. איך זה משפיע על חייו של המתבגר?

 


"זה משהו שקורה לא רק במשפחות מרובות ילדים, אבל במשפחות כאלה זה לפעמים כרוך בלחלוק חדר עם יותר מאח אחד ובהפרשי גילים גדולים. בגיל ההתבגרות ההשפעה גדולה יותר, וזה מתבטא בחוסר פרטיות, קושי לארח חברים וקושי להתנסות בזוגיות ובמיניות. בנוסף, זה יכול גם להקשות על הריכוז בלימודים".

 


יש יתרונות בהתבגרות במשפחה מרובת ילדים?

 


"בטח! זה יכול להיות משהו שנותן המון כוח, כמו שייכות לקבוצה משפחתית תומכת וחזקה, שבה יש תמיד עם מי להתייעץ, עם מי לחלוק. כמובן שיש גם את האפשרות לבחור בין כמה מודלים של אחים גדולים. מלבד זאת, יש סיכוי גדול יותר שיהיה עם מי לדבר גם כשההורים לא מצליחים להיות כתובת לנושאים שמעסיקים בני נוער".


יש הבדל בין בני נוער הגדלים במשפחה מרובת ילדים לבין אלו שלא?


"בני נוער הגדלים במשפחה מרובת ילדים מביאים איתם לעתים קרובות מטען רגשי של התנסות במערכות יחסים עם אחים בגילים שונים, מה שאין לילדים ממשפחות קטנות יותר. זה יכול להיות ניסיון שתורם, מעשיר ואפילו מקל עליהם להשתלב חברתית. הם מכירים הרבה יותר את ההתמודדות עם תחרות, מגבלות ושיתוף, ולעתים מגלים יותר עצמאות מילדים אחרים. במקרים אחרים, בני נוער ממשפחות כאלו חוששים מאוד לאבד את המקום שלהם בסביבה החברתית ובמערכות יחסים ועסוקים בכך שישכחו אותם או יתעלמו מהם".

 


אז איך ההרגשה לגדול עם חמישה או אפילו עם שבעה אחים ואחיות? אם תשאלו את דויד נחמני (17), שלו חמישה אחים, את שרון בן שלמה (18), שהיא האחות השלישית בין שבעה ילדים, ואת אופק מור (16), שחיה עם שבעה אחים ואחיות - הם יספרו לכם שיש כמה יתרונות ברורים.


אתם מרגישים שאתם נאלצים לפעמים להילחם על יחס מההורים?


דויד: "לא, ההורים שלי מצליחים לחלק את היחס שלהם באופן די שווה. כיום אני בן 17 ומבין בבירור שזה לא פשוט ושכל אחד צריך תשומת לב".
שרון: "אני לא מרגישה צורך להילחם כדי לקבל יחס מהם. מלבד זאת, אני כבר גדולה ויודעת להתמודד עם הרבה דברים לבד".
אופק: "לפעמים אני מרגישה צורך להגיד 'גם אני פה', אבל בסופו של דבר אני מודעת לקושי של גידול ילדים ומודעת לעובדה שלרוב אני חוזרת הביתה בשעות מאוחרות שבהן יש צורך במתן תשומת לב לאחיי הקטנים, שמתארגנים לשינה".


נשמע שאתם לא מוטרדים מחלוקת היחס של ההורים, אתם רואים בזה דבר חיובי?


דויד: "זה לחלוטין חיובי בעיניי שאין לי את הצורך לדרוש תשומת לב מהוריי. אם אני רואה את האחיות או האח הקטנים ממני מנסים להילחם על היחס שלהם, אני אומר להם להיות יותר עצמאיים".
שרון: "אני לא חושבת שזה שלילי או חיובי, אני חיה את חיי עם עצמי ונהנית מכל רגע!"
אופק: "אני רואה בזה דבר טוב, עצם העובדה שאני בתור נערה בת 16 כבר עצמאית זה נפלא בעיניי. אני רואה בזה קרש קפיצה בהתבגרות שלי".

 


אתם מרגישים שיש שוני ביניכם ובין חברים שאין להם הרבה אחים ואחיות?

 

דויד: ”השוני מתבטא בעצמאות, בבגרות, בהתנהלות מול אנשים ועם חברים אחרים. אני מרגיש הבדל גדול גם בגלל השוני במספר האחים וגם לאור העובדה שאני אח בכור".
שרון: "חבריי לא מכירים את התחושה לקום עם רעש בבית כל השבוע (גם ביום שבת בבוקר). אני מרגישה שיש להם יותר פרטיות וחופש משיש לי".
אופק: "אני לא בהכרח מרגישה הבדל מהותי מלבד העובדה שתמיד יש לי עם מי לבלות כשחבריי עסוקים".


אתם חולקים חדר עם אח או אחות נוספים?


דויד: "אף פעם לא יצא לי לחלוק חדר עם אח נוסף".
שרון: "כן, את החדר שלי אני חולקת עם אחותי הקטנה ממני, היא בת 16.5. לפעמים זה מבאס כי לרוב היא מתעצבנת אם אני עושה משהו שלא לטעמה, וכך גם לגביי. אנחנו רבות לעתים קרובות, אבל בסופו של דבר מסתדרות ואוהבות זו את זו".
אופק: "כל אחד נמצא בחדר משלו, בפרטיות שלו, עם החיים שלו, אבל יש חדר משחקים אחד גדול שכל האחים חולקים".


הייתם מעדיפים שסידור החדרים יהיה שונה?


דויד: "פעם רציתי, אבל למדתי להעריך את העובדה שיש לי חדר אישי. היום אני יותר עצמאי, יש לי יותר פרטיות והרבה יותר נוח לי".
שרון: "הייתי מעדיפה להיות בחדר לבד, לישון בשקט ולא לחלוק מדפים בארון שווה בשווה עם אחותי. אין ספק שהייתי שמחה שלא ייגעו לי במחליק, באיפור או בכל חפץ אישי, אבל למדתי להסתדר עם החלוקה".
אופק: "יש רגעים שאני רוצה לישון עם אחות נוספת בחדר כי הפער ביני לבין אחיותיי קטן והתחושה היא של מסיבת פיג'מות תמידית. אבל לחלוק חדר באופן קבוע זה דבר שלא הייתי רוצה, אני גם נהנית מהפרטיות שלי".


אם הייתה לכם האפשרות, הייתם מעדיפים לגדול במשפחה קטנה יותר?


דויד: "לא, למדתי להסתדר עם הרבה אחים וגם לאהוב את זה, אפילו שבתור הורה אעדיף לגדל שניים או שלושה ילדים".
שרון: "לפעמים הייתי מעדיפה לחיות עם פחות אחים ואחיות, כך היה יכול להיות קצת יותר שקט בבית, או לפחות היה לי חדר פרטי".
אופק: "ממש לא! המשפחה שלי גדולה, וזה הכי כיף בעולם. ההפרשים בינינו קטנים אז אנחנו מבינים יותר טוב זה את זה, לכן בשום אופן לא הייתי רוצה לגדול עם אפילו אח אחד פחות".

 

 

מאת כת"צ עינב לוגסי