מגזין

הצצה לפרק הראשון בספר "המבחן 2: מנהיגי העתיד"

"חברי לכיתה מודאגים מהשפעת הבחינות על השנים הבאות, אבל אני פוחדת שלא אשרוד עד סוף היום." יום הבחינה.אני מחליקה את בד החולצה הקריר מעל חמש הצלקות הארוכות המשוננות שעל זרועי ובוחנת את דמותי במראה. טוניקה כחולה ארוכת שרוולים. מכנסיים אפורים. צמיד כסף ועליו כוכב אחד. הכוכב וסימני העייפות הכהים מתחת לעיני מעידים שאני סטודנטית השנה הראשונה באוניברסיטה. גם בחברי לכיתה ניכרים סימנים דומים לכך שלמדו עד שעה מאוחרת בלילה כדי להתכונן להיום. אחרי שישה חודשים שבהם למדנו כולנו, עשרים הסטודנטים של השנה הראשונה, את אותם קורסי מבוא, ניבחן ונחולק לתחומי הלימוד שבהם נתמקד כל חיינו.חזי מתכווץ. פעם נהניתי ממבחנים. אהבתי להוכיח שלמדתי את החומר. שעבדתי קשה. שאני חכמה. אבל עכשיו אני לא בטוחה מה אמיתי ומה יהיו ההשלכות של תשובה לא נכונה. חברי לכיתה מודאגים מהשפעת הבחינות על השנים הבאות, אבל אני פוחדת שלא אשרוד עד סוף היום.בדרך כלל אני אוספת את שערי לפקעת עבה כהה כדי שלא יפריע לי. היום אני מחליטה להשאיר אותו פזור. אולי הגלים הארוכים יסתירו את הסימנים המעידים על חודשים של לילות טרופי שינה. אם לא, אולי יעזרו הרטיות הקרות שאמי לימדה אותי להניח על העיניים.גל של געגועים מתנפץ מעלי כשאני חושבת על אמא שלי. אמנם אין איסור מפורש על קשר בין סטודנטים באוניברסיטה למשפחותיהם, אך גם לא מעודדים קשר כזה. רוב הסטודנטים שאני מכירה לא שמעו מילה מיקיריהם בבית. לי היה מזל. נציג רשמי של העיר טוֹסוּ הסכים להעביר לי מסרים קטנים מהורי וארבעת אחי. הם בסדר. אבי ואחי הגדול זִין עובדים על יצירת דשן חדש שיעזור לצמחים להאיץ את צמיחתם. אחי השני, הָאמִין, התארס. הוא ורעייתו לעתיד יתחתנו באביב הבא. החלטתו להתחתן דירבנה את אמי לחפש רעיות גם לזִין ולאחַי התאומים וין והארט. עד כה, מאמציה היו לשווא. מלבד משפחתי הצליח עוד אדם אחד לשלוח אלי חדשות. חברתי הטובה ביותר, דֶיילין, הודיעה לי שהיא לומדת היטב וכרגע ציוניה הם הגבוהים ביותר בכיתתה. המורה שלה רמזה שהיא עשויה להיבחר למבחן השנה. היא מחזיקה אצבעות שתצטרף אלי לעיר טוסו. אני מקווה שהיא תיכשל. אני רוצה שהיא תישאר במקום שבו יש תשובות הגיוניות לשאלות. במקום שבו אני יודעת שהיא תהיה בטוחה. דפיקה בדלת מקפיצה אותי. "הי, סִיה. את מוכנה? אנחנו לא רוצות לאחר." סְטַצְיה צודקת. המאחרים לא יורשו לגשת לבחינה. ההשלכות שיש לכך על העתיד לא ידועות, אבל אף אחד מאיתנו לא מעוניין לגלות מה הן. "אני אהיה מוכנה תוך דקה," אני צועקת ורוכנת לרגלי המיטה, ומכניסה את ידי אל בין מסגרת המיטה למזרן. אצבעותי מגששות עד שהן מוצאות את הבליטה ואני נאנחת בהקלה. מכשיר הקשר של אחי זִין עדיין בטוח, וכך גם הסודות הטמונים בו.לפני כמה חודשים גיליתי את הסימן שחרטתי בתוך המכשיר כדי שיוביל אותי אל מכשיר ההקלטה ואל הסודות המאוחסנים בו. לאחר שהקשבתי למילים שלא זכרתי כלל שאמרתי, קרעתי את המזרן והחבאתי בתוכו את מכשיר הקשר. שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, ניסיתי להעמיד פנים שמה שחשף המכשיר אינו נכון. אחרי הכול נוכחתי מדי יום ביומו שחברי לכיתה הם אנשים טובים, שהמורים המכינים אותנו לקראת עתידנו רוצים שנצליח, לא? נכון, כמה מהם טיפוסים מרוחקים. אחרים יהירים. אף אחד מהסטודנטים או מהמורים אינו מושלם, אבל מי כן? יהיו חסרונותיהם אשר יהיו, אני לא רוצה להאמין שמישהו מהם מסוגל למה שאומרות המילים, הלוחשות והקשות להבנה לעתים, שבמכשיר ההקלטה."סיה." קולה של סטציה קוטע את מחשבותי. "אנחנו חייבות לזוז.""כן. סליחה." אני משתחלת לתוך המעיל, מניפה את תיק האוניברסיטה על כתפי ומפנה את גבי אל השאלות בנוגע לעבר. הן יצטרכו להמתין. ברגע זה עלי להתרכז בעתיד שלי.סטציה מחמיצה לי פנים כשאני יוצאת אל המסדרון. שערה הבלונדיני הכהה אסוף לקוקו מתוח, ופניה הזוויתיות נראות חדות מבדרך כלל. "מה לקח לך כל כך הרבה זמן? אנחנו נגיע אחרונות.""וזה ילחיץ את כולם," אני מקניטה. "הם יתהו למה לא הרגשנו צורך להגיע מוקדם ולהשוות סיכומים עם כל השאר."סטציה מהנהנת ומצמצמת את עיניה. "את צודקת. אני אוהבת לשגע את המתחרים."    READ– רוצים להמשיך לקרוא? ההמשך מחכה לכם בספר.  מאת: ז'ואל שרבנותרגום: שירה שלמה  

 ראש אחד   |   24/02/2016  |    |    | 

 


יום הבחינה.
אני מחליקה את בד החולצה הקריר מעל חמש הצלקות הארוכות המשוננות שעל זרועי ובוחנת את דמותי במראה. טוניקה כחולה ארוכת שרוולים. מכנסיים אפורים. צמיד כסף ועליו כוכב אחד. הכוכב וסימני העייפות הכהים מתחת לעיני מעידים שאני סטודנטית השנה הראשונה באוניברסיטה. גם בחברי לכיתה ניכרים סימנים דומים לכך שלמדו עד שעה מאוחרת בלילה כדי להתכונן להיום. אחרי שישה חודשים שבהם למדנו כולנו, עשרים הסטודנטים של השנה הראשונה, את אותם קורסי מבוא, ניבחן ונחולק לתחומי הלימוד שבהם נתמקד כל חיינו.
חזי מתכווץ. פעם נהניתי ממבחנים. אהבתי להוכיח שלמדתי את החומר. שעבדתי קשה. שאני חכמה. אבל עכשיו אני לא בטוחה מה אמיתי ומה יהיו ההשלכות של תשובה לא נכונה. חברי לכיתה מודאגים מהשפעת הבחינות על השנים הבאות, אבל אני פוחדת שלא אשרוד עד סוף היום.
בדרך כלל אני אוספת את שערי לפקעת עבה כהה כדי שלא יפריע לי. היום אני מחליטה להשאיר אותו פזור. אולי הגלים הארוכים יסתירו את הסימנים המעידים על חודשים של לילות טרופי שינה. אם לא, אולי יעזרו הרטיות הקרות שאמי לימדה אותי להניח על העיניים.
גל של געגועים מתנפץ מעלי כשאני חושבת על אמא שלי. אמנם אין איסור מפורש על קשר בין סטודנטים באוניברסיטה למשפחותיהם, אך גם לא מעודדים קשר כזה. רוב הסטודנטים שאני מכירה לא שמעו מילה מיקיריהם בבית. לי היה מזל. נציג רשמי של העיר טוֹסוּ הסכים להעביר לי מסרים קטנים מהורי וארבעת אחי. הם בסדר. אבי ואחי הגדול זִין עובדים על יצירת דשן חדש שיעזור לצמחים להאיץ את צמיחתם. אחי השני, הָאמִין, התארס. הוא ורעייתו לעתיד יתחתנו באביב הבא. החלטתו להתחתן דירבנה את אמי לחפש רעיות גם לזִין ולאחַי התאומים וין והארט. עד כה, מאמציה היו לשווא.
מלבד משפחתי הצליח עוד אדם אחד לשלוח אלי חדשות. חברתי הטובה ביותר, דֶיילין, הודיעה לי שהיא לומדת היטב וכרגע ציוניה הם הגבוהים ביותר בכיתתה. המורה שלה רמזה שהיא עשויה להיבחר למבחן השנה. היא מחזיקה אצבעות שתצטרף אלי לעיר טוסו. אני מקווה שהיא תיכשל. אני רוצה שהיא תישאר במקום שבו יש תשובות הגיוניות לשאלות. במקום שבו אני יודעת שהיא תהיה בטוחה.
דפיקה בדלת מקפיצה אותי. "הי, סִיה. את מוכנה? אנחנו לא רוצות לאחר." סְטַצְיה צודקת. המאחרים לא יורשו לגשת לבחינה. ההשלכות שיש לכך על העתיד לא ידועות, אבל אף אחד מאיתנו לא מעוניין לגלות מה הן.
"אני אהיה מוכנה תוך דקה," אני צועקת ורוכנת לרגלי המיטה, ומכניסה את ידי אל בין מסגרת המיטה למזרן. אצבעותי מגששות עד שהן מוצאות את הבליטה ואני נאנחת בהקלה. מכשיר הקשר של אחי זִין עדיין בטוח, וכך גם הסודות הטמונים בו.
לפני כמה חודשים גיליתי את הסימן שחרטתי בתוך המכשיר כדי שיוביל אותי אל מכשיר ההקלטה ואל הסודות המאוחסנים בו. לאחר שהקשבתי למילים שלא זכרתי כלל שאמרתי, קרעתי את המזרן והחבאתי בתוכו את מכשיר הקשר. שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, ניסיתי להעמיד פנים שמה שחשף המכשיר אינו נכון. אחרי הכול נוכחתי מדי יום ביומו שחברי לכיתה הם אנשים טובים, שהמורים המכינים אותנו לקראת עתידנו רוצים שנצליח, לא? נכון, כמה מהם טיפוסים מרוחקים. אחרים יהירים. אף אחד מהסטודנטים או מהמורים אינו מושלם, אבל מי כן? יהיו חסרונותיהם אשר יהיו, אני לא רוצה להאמין שמישהו מהם מסוגל למה שאומרות המילים, הלוחשות והקשות להבנה לעתים, שבמכשיר ההקלטה.
"סיה." קולה של סטציה קוטע את מחשבותי. "אנחנו חייבות לזוז."
"כן. סליחה." אני משתחלת לתוך המעיל, מניפה את תיק האוניברסיטה על כתפי ומפנה את גבי אל השאלות בנוגע לעבר. הן יצטרכו להמתין. ברגע זה עלי להתרכז בעתיד שלי.
סטציה מחמיצה לי פנים כשאני יוצאת אל המסדרון. שערה הבלונדיני הכהה אסוף לקוקו מתוח, ופניה הזוויתיות נראות חדות מבדרך כלל. "מה לקח לך כל כך הרבה זמן? אנחנו נגיע אחרונות."
"וזה ילחיץ את כולם," אני מקניטה. "הם יתהו למה לא הרגשנו צורך להגיע מוקדם ולהשוות סיכומים עם כל השאר."
סטציה מהנהנת ומצמצמת את עיניה. "את צודקת. אני אוהבת לשגע את המתחרים."

 

 

המבחן 2 - מנהיגי העתיד

 

 

READ– רוצים להמשיך לקרוא? ההמשך מחכה לכם בספר.

 

 

מאת: ז'ואל שרבנו

תרגום: שירה שלמה