מגזין

(צילום: shutterstock)

דיברנו עם 3 נערות שהחליטו לעזוב את הבית ולחיות בפנימייה, הנה מה שהן סיפרו לנו

 ראש אחד   |   27/08/2016  |    |    |    | 

 

 

פעמים רבות כשאנחנו שומעים את המילה "פנימייה", אנחנו מניחים שמדובר בבית ספר לבני נוער בסיכון, או מדמיינים מוסד צבאי או מוסד דתי, ואולי שוכחים שמדובר במוסד חינוכי לכל דבר ועניין. ההבדל העיקרי בין פנימייה לבין בית ספר רגיל הוא שהראשונה מספקת גם מקום מגורים לתלמידים. זו מסגרת מיוחדת שפעמים רבות מקדמת נושאים מיוחדים כמו מוזיקה, אמנות, מדעים וטבע, ולעתים שיטת הלימוד היא בעצם יישום פעיל של החומר הנלמד. ראיינו שלוש נערות שבחרו לעזוב את בית הספר שלהן וללמוד בפנימייה: שירה (14), הלומדת בפנימיית שדה בוקר לחינוך סביבתי, גלי (15), הלומדת בפנימיית יאסא למדעים ולאמנויות, וטליה (15), הלומדת בפנימיית בויאר לתלמידים בעלי יכולות למידה גבוהות.

 


למה החלטתן לעבור לפנימייה?

 


שירה: "ההחלטה לעבור לפנימייה לא הייתהחד־משמעית. בסך הכול נהניתי בבית הספר הקודם שלמדתי בו, אבל רציתי לערוך שינוי בחיי. החלטתי לנסות ולהתקדם עם שלבי הקבלה לפנימייה ובמהלך התהליך הרגשתי שאני מאוד מתחברת לאופי המקום ולאנשים שנמצאים בו".


גלי: "הבחירה בפנימייה נבעה מרמת הלימוד הגבוהה במקום ומשיטת הלימוד. בחרתי לעבור ליאסא כי הרגשתי שהמקום יענה על צורכי הלמידה שלי בצורה הטובה ביותר ובדרכים אלטרנטיביות, באמצעות פעילויות ויישום פרקטי של החומר הנלמד. חוץ מזה, אני מאוד אוהבת שיש סביבי הרבה אנשים, אני לא חייבת שקט כדי ללמוד כמו שצריך, ודווקא חברה גדולה מעודדת אותי ללמוד".


טליה: "הרגשתי שבית הספר הקודם שלמדתי בו לא היה נכון בשבילי מבחינת שיטת לימוד, וזו הסיבה שהחלטתי לעבור לפנימייה. הלימודים בפנימייה הם ברמה מאוד גבוה, משקיעים פה בכל אחד ואחד, ואפשר להרגיש שצוות המורים נותנים את כל הלב לעבודתם, היחס פה מדהים".

 


איך נראה סדר יום בפנימייה?

 


שירה: "חוץ מיום שבת בכל יום אם הבית שלנו מעירה אותנו בשעה שבע וחצי. אנחנו מתחילים ללמוד בשעה שמונה, והלימודים מסתיימים בין 15:00-13:00. מדי כמה שיעורים אנחנו הולכים לחדר האוכל לאכול ארוחת בוקר וצהריים. בשעה עשר בערב יש לנו זמן שנקרא 'השקטה'. בזמן הזה אנחנו מתארגנים לשינה ואסור לנו לצאת מהחדרים עד השעה 23:00, שעת כיבוי האורות".

 


גלי: "אצלנו בפנימייה אנחנו מתעוררים באופן עצמאי, אבל יש אחראית שעוברת ובודקת שכולם התעוררו ומעירה את מי שלא התעורר. בפנימייה אנחנו לומדים שעות רבות; הימים הארוכים ביותר יכולים להימשך עד שבע וחצי בערב! בין השיעורים יש לנו הפסקות קצרות, ואחרי הלימודים יש פעילויות חברתיות. סביב השעה עשר וחצי יש בדיקת חדרים, שבמהלכה המדריכים שלנו מוודאים שכולם נמצאים בחדרים ומתארגנים לשינה".

 


טליה: "אנחנו משכימים בשעה שבע, בשבע וחצי נועלים את החדרים ובשמונה מתחילים ללמוד. אחרי הלימודים יש לנו קצת זמן חופשי, שלפעמים מיועד לשטיפת החדרים ולסידורם. בשעות הצהריים יש לנו כינוס שבו מודיעים מהו המשך הלו"ז של אותו היום. הלו"ז תמיד כולל שעת למידה שמיועדת בעיקר לשיעורי בית. ברבע לעשר יש כיבוי אורות".



החיים בפנימייה לא סובבים רק סביב לימודים ולוח זמנים צפוף, ובני הנוער הלומדים במקום רוקמים חברויות חזקות. "החברויות שנוצרות כאן יוצרות תחושה משפחתית, בבית יש לי שלושה אחים - ובפנימייה יש לי חמישים", אומרת טליה.

 


איך החברים מהבית משתלבים?

 


שירה: "שמרתי על קשר עם חברים קרובים שהיה לי חשוב לשמור על החברות איתם, אבל עם רוב האנשים הקשר התנתק. זה תלוי בבחירה אישית של כל אחד. אם רוצים, זה בהחלט אפשרי. הרבה תלמידים בפנימייה שלי הצליחו לשמור על קשר עם כל חבריהם".

 


גלי: "זה לא פשוט בכלל, במיוחד כשנמצאים הרבה זמן בנפרד וחווים שינויים רבים ברמה האישית. החברים שלי מהבית מאוד חשובים לי, ולמרות הקושי אני מקפידה לדבר איתם בכל שבוע. בחגים ובחופש הגדול אנחנו חוזרים הביתה מהפנימייה אז חשוב לשמור על קשר עם חברים שנמצאים בבית".

 


טליה: "נשארתי עם הרבה מחבריי בקשר, וכשאני חוזרת הביתה אני תמיד נפגשת איתם. אני חברה בתנועת נוער של בני המושבים, אותה תנועת נוער של חבריי, אז לשמחתי אני נפגשת איתם הרבה בטיולים ובמפגשים של התנועה".

 


ואיך מסתדרים בפנימייה מבחינה חברתית?

 


שירה: "לימודים בפנימייה מאפשרים להתחיל מחדש מבחינה חברתית ולמחוק סטיגמות ישנות שנדבקו בנו. כולם פה רוצים להכיר זה את זה, והתחושה היא שאפשר להיות מי שאנחנו בלי מסכות. אנחנו כמו משפחה אחת גדולה ומגובשת".

 


גלי: "יש כאן הרבה מאוד ילדים ממקומות שונים ועם אופי שונה. תמיד מגלים אנשים חדשים ומתחברים לאנשים שלאו דווקא מצפים להתחבר אליהם".

 


טליה: "ביום הראשון ללימודים הגעתי מלאת ביטחון עצמי ועם הרבה אנרגיות, וזה משך אליי חברים רבים. חלק מהתלמידים אפילו חשבו שאני מהוותיקים בפנימייה. אבל גם מי שמגיע קצת יותר ביישן וחסר ביטחון ימצא לו בסוף חברים בזכות המגוון הענק של האנשים שלומדים פה".

 


המעבר ללימודים בפנימייה, שכרוך גם בעזיבת הבית והסביבה הקרובה, אינו פשוט בהכרח.
אז נראה שרכישת חברים חדשים בפנימייה באה בקלות. מה בכל זאת קשה באורח החיים הזה?


שירה: "בהתחלה הקושי העיקרי שחוויתי היה געגוע להוריי, אבל הוא עבר ככל שהתרגלתי לחיים בפנימייה. כיום הקשיים העיקריים הם מקרים שבהם אני פחות מסתדרת עם חבריי לחדר. במקרים כאלה אני לא יכולה לתפוס מרחק אלא חייבת להתמודד באותו הרגע עם הוויכוח, אחרת לא יהיה לנו נעים לגור ביחד. עם הזמן מתרגלים לאורח חיים שכזה, אבל זה בהחלט לוקח זמן".

 


גלי: "הקשיים שנתקלתי בהם היו מזעריים ובעיקר כללו חילוקי דעות ביני לבין השותפה שלי לחדר, אבל בסופו של דבר כל הוויכוחים נפתרו בזכות התקשורת בינינו. אנחנו אומרות זו לזו הכול וככה שומרות על יחסים טובים, בלי מטענים".


טליה: "אמנם יש תלמידים רבים בפנימייה, אבל במשך כל השנה לומדים, אוכלים וישנים עם אותם בני נוער, וזה עלול לגרום למתחים. לפעמים נתקלים באנשים שפחות מתחברים אליהם ומעדיפים להיות במחיצתם זמן מועט יותר. מנגד, יש כאן הרבה חברים שדווקא הקרבה והזמן הרב ביחד מחזקים את היחסים ביניהם. בכנות, היו רגעים שפקפקתי בבחירה שלי ללמוד בפנימייה ורציתי לחזור הביתה, אבל התחושות האלה עברו, הן חלק מתהליך ההתאקלמות".

 


הרגשתן שינוי אישי כשעברתן לפנימייה?

 


שירה: "אני מרגישה שהשתניתי לחלוטין בפנימייה - התגברתי על הביישנות שלי, למדתי לעמוד על שלי ולהתעקש על דברים שאני מאמינה בהם ונהייתי עצמאית ואחראית יותר. לא יכולתי לבקש הכנה טובה יותר לחיים, ואני בטוחה שלא הייתי עוברת את השינויים האלו אם לא הייתי לומדת בפנימייה".

 


גלי: "הכלי המרכזי שקיבלתי מהפנימייה הוא עצמאות; אני כמעט ולא תלויה בהורים או באף אחד אחר. למדתי שיש דברים רבים שאני יכולה לעשות בעצמי, בין אם זה לקבוע תור לרופא ובין אם זה להרים פרויקטים חברתיים לבד... אני מאוד שמחה שזכיתי בכלי הזה".

 


טליה: "החיים בפנימייה מלמדים כל אחד להיפתח לאנשים שסביבו, לחיות בשיתוף עם בני נוער אחרים ולדעת להתפשר לפעמים. בחיים אנחנו ניתקל במצבים רבים שנצטרך לחיות ביחד עם אדם נוסף, להתפשר ולהכיל שוני, והפנימייה מקנה את הכלים האלו".

 


יש לכן טיפ לבני נוער שמתלבטים אם לעזוב את בית הספר וללמוד בפנימייה?

 


גלי: "החיים בפנימייה לא מתאימים לכל אחד, חלק מבני הנוער כאן פורחים וחלקם מתקשים. נסו לחשוב על עצמכם בסיטואציה וחשבו בכנות אם תצליחו להסתדר בפנימייה".

 


טליה: "יש פנימיות רבות בישראל - אל תלכו לזו שהרוב מעדיפים, תקשיבו ללב שלכם ולכו לזו שמתאימה לכם!"

 


שירה: "קודם כול, תחשבו אם מתאים לכם לחיות בשיתוף עם בני נוער רבים אחרים. אם הגעתם למסקנה חיובית, אז לכו על זה! לגור בפנימייה זה לחוות ריגושים, שמחה, צחוק, בכי, אהבה והרבה כיף!"

 

 

(מאת כת"צ עמית לוי