שתיים בשם שישה מיליון

שתיים בשם שישה מיליון

הנוער מנציח (צילום: shutterstock)

לניצולי השואה יש סיפורים שלא יסופרו לעולם – חלק מהסיפורים נלקחו יחד עם ניצולי השואה לקבר ואחרים לא יישמעו בגלל בושה או גרוע מכך – בגלל האדישות. ישבנו לדבר עם שתי בנות נוער, שמספרות בגבורה את מה שסבתא לא מסוגלת לומר.

ספרי זיכרון

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

לזכור ולא לשכוח דרך הספרים (צילום: shutterstock)

יום השואה הוא הזדמנות מצוינת להציג בפניכם כמה ספרים מרתקים וחשובים, שמספרים סיפורים אישיים של אלה שעברו את התופת. לקרוא, לזכור ולעולם לא לשכוח!

מכל הלב

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

לנצל את הרגע (צילום: shutterstock)

מספר ניצולי השואה בישראל הולך ודועך מיום ליום, ובני נוער בבית הספר גימנסיה הרצליה שבתל אביב, החליטו שאין זמן טוב יותר להירתם לעזרתם. ראיון מיוחד לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל הערב.

רעות מהי?

סדאקה רעות

חייבים לשים לזה סוף (צילום: shutterstock)

כולם מדברים על שלום? לצערנו לא. מרבית האנשים מדברים ומדברים, אבל לא עם הצד השני. פגשנו כמה בני נוער שהצטרפו לעמותת "סדאקה רעות", כדי שיוכלו לראשונה לדבר עם מי שנמצאים בצד השני של המתרס.

דרקון הארגמן הנעלם – פרק 1

דרקון הארגמן הנעלם

(צילום: יח"צ)

זוכרים את ווינטרבלו, ילדת פיות? אז קבלו את הפרק הראשון של "דרקון הארגמן הנעלם", מתוך סדרת הספרים החדשה של הסופרת אשכר ארבליך-בריפמן, סיפורים מווינְדידָסְט. בלעדי ב-R1!

אין גיל לאלימות

פאנק רוק

מומלץ המערכת: "פאנק רוק" של תיאטרון הקאמרי (צילום: אורן בירן סטודיו one)

בשנים האחרונות, כפי שהורגלנו לראות בתקשורת, עניין האלימות בקרב בני נוער בהחלט עלולה לגרום לאסונות מזעזעים ועצובים, שהשלכותיהם קשות מנשוא. המחזה "פאנק רוק", שעלה לאחרונה בכיכובו של השחקן דן שפירא, ממחיש את הקלות שבה התופעה עלולה להביא לטרגדיה בלתי נתפשת. ראיון בלעדי

המחזה "פאנק רוק" שהועלה לאחרונה בתאטרון הקאמרי בתל אביב, מציג חבורת שמיניסטים מבית ספר באנגליה, שחווים משברים שגרתיים כביכול, לבני נוער בגילם. כל המתחים, הבריונות, האהבות הלא הדדיות והמאבק להשגת תשומת-לב – מובילים לנקודת השיא במחזה, שבה הדמות הראשית שאותה מגלם דן, וויליאם, רוצחת כמה מהחברים בכיתה בספרייה הבית ספרית.

"אני חושב שהנושא המרכזי פה הוא לא הרצח, אלא באופן כללי הקלות הבלתי נסבלת של אלימות, ולאן זה יכול להגיע, כדי שחס וחלילה לא יקרה מקרה כזה", מספר לנו דן בשיחה גלויה איתו. אומנם מקרי רצח בשטח בית הספר בישראל מעולם לא קרו בצורה כזו, אך המחזה מציג את ההשתקפות של התגלגלות המצבים, ועד לאן הם בקלות עלולים להגיע. 

דן, ספר על הדמות שאתה משחק.

"לדמות שלי קוראים וויליאם, והוא לומד כבר 5 שנים (תלמיד שמינית) בבית הספר הזה; הוא דיי בודד, דיי סגור – אין לו הרבה חברים. מחפש הרבה תשומת לב, ורוצה שיתייחסו אליו, אבל הוא לא ממש מצליח ליצור לעצמו חיי חברה. בבית כנראה יש בעיות עם ההורים, ואין לו ממש מקום שבו הוא מרגיש שייך. הוא מרגיש מאוד תלוש. יום אחד מגיעה תלמידה חדשה לכיתה שהגיעה מקיימברידג', אחת האוניברסיטאות המבוקשות ביותר באנגליה, ואני מתחיל לפתח אליה המון רגשות. קצת יותר מלהתאהב; קשר אובססיבי אליה באיזושהי צורה".

באחת מהסצנות בהצגה הייתה אלימות פיזית כלפי החנון של הכיתה, ואתה ניסית להגן עליו. יש לך משהו לומר למי שצופה באלימות כזו מהצד ומתלבט מה לעשות? 

"בטח. אני חושב שקודם כל, הפנייה היא לכמה סוגי אנשים. תראה, בכל אחד מאיתנו יש כמה צדדים, יש את כל הקשת של הרגשות ושל התחושות. כולנו מרגישים קצת תלושים לפעמים וקצת בודדים לפעמים, וזה המון תלוי בחינוך מהבית ובנפש של הילד כדי לדעת לאן הוא לוקח זאת – מסוגר יותר, אלים יותר, מזיק לעצמו או מזיק לזולת.  אלו שיראו את ההצגה הזו, כאלו שיש להם נטיות להתעלל או לצחוק על החלשים יותר – אולי יפקחו את העיניים ויקבלו את הפחות מקובלים". 

האם ההצגה מיועדת רק לבני נוער?

"לא רק, אלא בעיקר. אני חושב שקודם כל זו הצגה שכל הורה צריך לראות, כדי לדעת קצת מה עובר על הילדים שלנו, אבל היא בעיקר מיועדת לבתי ספר. זה מאוד חשוב שבני נוער – בעיקר בגילאים הגדולים יותר – יראו את המחזה. אחת התלמידות שצפתה בהצגה, אמרה שבעקבות המחזה – אם היא תראה תלמידים מהשכבה שהיא פחות התייחסה אליהם, אז יכול להיות שבעקבות המחזה הזה היא תשים לב יותר לסביבה שלה. אולי הפערים החברתיים יצטמצמו, ויותר ישימו לב לאלימות שקורית סביבנו, ולחשוב איך לנקוט בדרכים אחרות". 

דן מקווה שאולי כצופים מהצד, בני נוער יכולים להזדהות עם סיטואציות שמוכרות להם מחיי היומיום. "'הנה זו ממש מזכירה לי את ההיא מ-יא'2, זאת ממש מזכירה לי את זה וזה מזכיר לי את זה', למשל. אין לי ספק שזה יעורר בהם רגשות ומחשבה. התאטרון נועד, באיזשהו מקום, כדי לעורר בנו מחשבה על איך אנחנו מתנהגים כחברה, וגם כדי לעשות אותנו חברה טובה יותר. לכן, מאוד חשוב שתלמידים ייקחו את ההורים שלהם, או את החברים שלהם לראות את ההצגה באופן פרטי; או אם באופן מרוכז ביחד עם הכיתה והמורים. אחר כך לדבר על זה ולחשוב על זה, זה מאוד חשוב – וזו התרומה החשובה של התאטרון למדינה שלנו". 

אלימות

להזדהות עם סיטואציות מחיי היומיום (צילום: shutterstock)

עניין של שגרה?

לאן שאנחנו מסתכלים, אנחנו נתקלים תמיד בעוד ועוד אלימות, בין אם זה במסגרות משפחתיות חלילה, ובין אם בין בני נוער או בבית הספר. הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות במצב כזה, הוא העובדה שהפך לעניין שגרתי, שפעמים רבות אנחנו קוראים עליו בעיתון או שומעים חדשות, אבל כבר לא מתרגשים. עוד מקרה לסטטיסטיקה.

האדישות הזאת, היא הסכנה האמיתית שמאיימת על החברה, על פי דן.

"נכון, לכן צריך לדבר על הדברים וצריך לחשוב. זאת באמת הזדמנות לתלמידים לחשוב, ככה כשרואים מהצד, על הנושא הזה של האלימות. לאו דווקא שהם עצמם אלימים, אלא גם משהו שהם רואים בסביבה שלהם. סתם להיות פתוחים יותר לאנשים סגורים או פחות דומיננטיים בחברה. לפקוח את העיניים, לשים לב לסביבה, לשים לב למה שקורה סביבנו. שלא כל אחד יהיה מרוכז רק בעצמו ובענייניו".

לקראת סיום המחזה, וויליאם רצח כמה מחבריו בכיתה. אתה חושב שזה סוג של הקצנה, או שזה דווקא בהחלט יכול לקרות כשלא מדווחים?

"לא, שמע – בעולם זה כבר קרה. ברוך ה' שבארץ שלנו זה לא קרה בצורה כזו, למרות שכן יש רציחות של בני נוער. לא בשטח בית הספר, אבל כן יש הרבה מאוד סיפורים על בני נוער שרצחו את חבריהם לכיתה או חברים בשכבה באיזו חורשה, ועל התאבדויות. לא חסרים סיפורים של הנושא הזה. בארה"ב ובאנגליה זה קרה יותר מפעם אחת. זה נכון שהתאטרון צריך להביא איזשהו מקרה קיצוני, כי הוא תמיד יביא את המצב הכי קיצוני כדי לעורר את הדיון. בניגוד למחזה "משחקים בחצר האחורית", שעלה בעקבות אונס שקרה לפני כעשור, כאן יש הזדמנות להקדים תרופה למכה ולראות זאת בתאטרון ולדון על כך, כדי למנוע מצב כזה שיכול לקרות במציאות". 

זו הפעם הראשונה שאתה משחק נער? 

"לא. האמת ששיחקתי בהמון הצגות כנער בתאטרון, אבל מה שיותר חשוב הוא המהלך הרגשי של הדמויות ופחות הגיל. האסון הזה שקרה והרגשות האלו שעולים במחזה, היו יכולים לקרות גם באוניברסיטה של חבר'ה בני 25 ו-30. פעולות של אלימות, אונס ורצח, קורים, לצערנו, גם בקרב מבוגרים, נערים או נערי הביניים. כלומר, לאלימות אין גיל. אנחנו קוראים על הורים שרוצחים את הילדים שלהם, על בעלים שרוצחים את הנשים שלהם וכל יום, גם בארץ וגם בעולם, האלימות הפכה למשהו יותר מדי קל ובלתי נסבל. לכן מגיע המחזה הזה, כדי לתת לנו לראות את הדברים האלו בתאטרון, ומתוך זה ללמוד איך לא להתנהג, איך לחשוב אחרת, איך לקבל יותר את החלש ואיך לשים לב יותר למה שקורה בינינו בחברה". 

גם אנחנו וגם דן ממליצים לכם מאוד לראות את המחזה, כי השפעותיו על חיי החברה שבה אנו חיים חשובות מאוד. "אני מזמין את כל קוראי ראש1 לבוא להצגה, ולאחריה הם מוזמנים לפנות אליי ולדבר איתי על זה. אני חושב שזה נושא מאוד חשוב, ולאחר כל הצגה עם קבוצות מבתי ספר אני נשאר כדי לדבר עם התלמידים על מה שראו, כי זה מאוד חשוב לי לשמוע אילו תחושות זה עורר בהם", הוא מסביר. 

WELL – אם חיפשתם דרך למציאת נקודת מבט אחרת להסתכלות על החברה שלנו, אין ספק שהמחזה "פאנק רוק" ישאיר בכם המון מחשבה בנושא, ומי יודע – אולי בכך יגרום לשיפור הכרחי שימנע אסונות עתידיים.

(כת"צ עומר שלום)

די להגיד כן לברבי!

מודל היופי

עושים לזה סוף (צילום: shutterstock)

אידיאל היופי דוגל באנשים יפים ורזים, עם גוף מושלם ופנים יפות, ממש כמו ברבי, והוא גם הגורם המרכזי לאנורקסיה ובולימיה. לתלמידי שכבה ט' בבית ספר "הכפר הירוק" נמאס מחוסר המודעות לנושא החשוב הזה ועכשיו הם החליטו לפעול!

אנשי מדבר

מדבר

הייתם מסתדרים? (צילום: shutterstock)

בליל הסדר שנחגוג בעוד כמה ימים, נשמע כולם בפעם המי-יודע-כמה את סיפור יציאת מצרים. בני ישראל עברו ארבעים שנה במדבר כדי לברוח מארץ מצרים, ובעוד אנחנו יושבים בדירה הממוזגת במטרופולין תל אביב, יש משפחות חוגגות את ליל הסדר במדבר עצמו. הכירו את הנוער שעוד לא יצא מהמדבר.

סוד האפיקומן

סודות

נכנס תירוש - יצא סוד (צילום: shutterstock)

האפיקומן קרוב לוודאי מתחבא מתחת למפת השולחן, אבל היכן אתם מסתירים את סודותיכם הכמוסים? דיברנו עם כמה בני נוער שהוציאו את כל החמץ מהלב!

סיפורי סאמר סקול

קמפוס סאמר סקול

קיימברידג' מחכה לכם! (צילום: אלבום פרטי)

הכל התחיל כשאבא שלי הודיע לי שהוא רשם אותי לסאמר סקול.. נלחצתי כי לא ידעתי למה אני נכנסת ועוד לבד!

מיני דולצ'ה ליטל גבאנה!

מעצבים צעירים

מה זה פה תכנית כבקשתך? כן! (צילום: shutterstock)

החופש הגיע ואיתו המון זמן פנוי לעשות קצת שופינג. אבל אתם מכירים את זה שהחולצה כמעט והשמלה בערך? הכרנו כמה בני נוער שלא מתפשרים, ומעצבים לעצמם את מה שאהבה נפשם! תכירו את דור מעצבי־העל הבא!

דלתות מסתובבות

דלתות מסתובבות

ביולוגיה? כימיה? אולי תאטרון? הצילו! (צילום: shutterstock)

ריאלי או הומני? פיזיקה זה טוב לאוניברסיטה, אבל אני מת על שייקספיר! מה עושים?! קודם כול, תירגעו. קבלו מדריך מזורז לבחירת המגמה המושלמת עבורכם!

אופס… טעות גורלית בבי"ס בכפר סבא

טעות גורלית

אוי לא! איפה מחזירים פה את הזמן לאחור? (צילום: shutterstock)

מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שבמחשבי חדר המורים בבית הספר שלכם מסתובבות רשימות של התלמידים, לצד הערות פוגעניות שלא קשורות כלל ללימודים?

רצים למיליון

רצים למיליון

כמו זה, רק מיליון! (צילום: shutterstock)

כמה פעמים הרגשתם שאתם נשפטים על פי גילכם כי אתם "רק בני 14 וכשתגדלו תבינו"? אינספור פעמים, אנחנו יודעים. אז מסתבר שאין זה הגיל, אלא התרגיל, כי הכרנו שני בני נוער שעשו את המיליון הראשון שלהם לפני שסיימו כיתה י"ב!

מגמה קצת אחרת

מגמת ערבית

איזו מגמה מיוחדת במינה (צילום: דניאל גיידרמן)

הרגע הגורלי הגיע ואתם צריכים לבחור מגמה? עזבו אותכם ממחשבים ואמנויות, מגמת ערבית זו ה-מגמה בשבילכם! ראיון מיוחד עם 3 תלמידים אמיצים שהחליטו לשבור מוסכמות ולבחור ללמוד ערבית.

אני אתה והתחביב

אני, אתה והתחביב

מאמי, תחזיק לי שניה את הסנואו בורד (צילום: shutterstock)

מכירים את כל הזוגות האלה בסרטים ובסדרות שיש להם בדיוק אותו תחביב? כמו רייצ'ל ופין ב־glee שמפזזים להם על הבמה ביחד או טיילור ונורה שרוקדים צמוד־צמוד ב"סטפ אפ". האם הכול טוב ויפה גם במציאות, או שהמפלצת הירוקה מתעוררת ובן הזוג הופך ליריב?                                                                        

ראיון עם בריון

ראיון עם בריון

מה מקור הבעיה? (צילום: shutterstock)

אילו יכולתם לשבת אחד על אחד עם הילד שכל הזמן מציק לכם ויורד עליכם – מה הייתם אומרים לו? הייתם קוראים לו בריון? בוודאי. הייתם קוראים לו מפלצת?  ייתכן. מה עם קורבן? תכירו שני בריונים שעשו שינוי של 180 מעלות.