סטייליש

(קרדיט: Giphy.com)

לכבוד יום האישה הבין לאומי: מה הקשר בין פמיניזם לבין עולם האופנה?

גירל פאוור בכל מקום!

 נועם גורביץ'   |   08/03/2017  |    |    |    | 

 

 

כשאתן פותחות את הארון ובוחרות פריט לבוש, סביר להניח שאתן שוקלות אם הצבעים שלו מתאימים ליתר הלוק, אם הגזרה מחמיאה לכן, תוהות אם הוא מספיק טרנדי ואולי אפילו מציצות במדור "העתק הדבק" לוודא שהוא דומה למה שקיארה פראני לבשה. אבל האם יצא לכן לחשוב פעם מה הוא מייצג? מה ההיסטוריה שלו? כנראה שלא, ואנחנו בטוחים שאחרי שתקראו על הקשר ההדוק שבין אופנה ופמיניזם, תסתכלו על הבגדים שלכן אחרת לגמרי.

 

 

מה זה אופנה מלבד מבגדים? אופנה היא שפה, צורת ביטוי שקיימת אין־ ספור שנים. באמצעות אופנה הגדירו מעמדות, דתות ותרבויות שונות. בגדים שימשו הגדרה ל"נשיות" ול"גבריות" ושנים ארוכות הפרידו בין המינים. לכן לא פלא שעולם האופנה התכתב עם תנועת הפמיניזם והתפתח יחד איתה. פמיניזם קורא לשוויון מגדרי בכל תחום בחיים, לחופש ביטוי רוחני, לחופש ביטוי פיזי ולקבלה וסולידריות בין כל הנשים; כהות, לבנות, חילוניות, דתיות, מלאות, רזות וכו'. אז אמנם חולצה ומכנסיים לא יכולים לתרום הרבה בנושא כלכלה שוויונית או שוויון בפוליטיקה, אבל מבחינת נראות ותפיסה - הם יכולים לתרום המון.

 

 

(קרדיט: Giphy.com)

 

 


בגדים היסט(ו)ריים!

 


הבנתן שבחירת אאוטפיט היא לא רק עניין של התאמה אלא מעין יצירת שפה, ועכשיו אתן יודעות שיש משמעות לבחירת הבגדים שלכן, גם אם “סתם” בחרתן ללבוש מכנסיים שאתן אוהבות לאירוע חשוב. לכן זה נראה כמו רגע קטן, אבל אפשרות הבחירה במכנסיים, או בכלל הגדרת מכנסיים כ"אהובים", אינה מובנת מאליה כלל! עד תחילת המאה העשרים נשים לא לבשו מכנסיים ומי שכן בחרו ללבוש אותם נחשבו "מופרעות". נשמע מופרך לחלוטין ואפילו מקומם, נכון? אל תתעצבנו יותר מדי, כי בתחילת המאה העשרים החלה מהפכה ונשים החלו ללבוש מכנסיים כשהן היו עוסקות בספורט. צעד קטן לארון וצעד גדול לפמיניזם! באותה תקופה החלה לצמוח מעצבת אופנה בשם קוקו שאנל, שיצרה שמלות וחליפות לנשים מבדים משוחררים, צבעוניים וקצרים. אלה היו חדשניים בתקופה שבה מחוכים, שמלות ארוכות ובדים קשיחים היו פריטי חובה בארונה של כל אישה. שאנל נחשבה כבר אז לפורצת דרך, ובמלחמת העולם השנייה היא הטביעה רשמית את חותמה האופנתי והתרחש צעד נוסף אל עבר השחרור מהשמלה - כיוון שהגברים נלחמו במלחמה, הנשים נאלצו לצאת מהבית ולעבוד בעבודות שעד כה איישו גברים ולכן נדרשו ללבוש מכנסיי עבודה (כי מי תלבש שמלה כשהיא סוללת כביש?!). שאנל ניצלה את המצב ושילבה בקולקציה שלה מכנסי נשים אלגנטיים, דבר שקרה בפעם הראשונה בהיסטוריה ועורר פרובוקציה - הגברים זעמו על כך שנשים "מעזות" ללבוש פריט גברי ולהיראות "פחות נשיות", אך כמובן שהם לא הצליחו לעצור את התופעה, ועד היום מכנסיים הם פריט בסיסי לכולן. אז בואו נעצור לרגע ונגיד תודה לשאנל, שבזכותה יש לנו ג'ינס סקיני גבוה מושלם מזארוש!

 

 

קוקו שאנל והחליפה האייקונית (צילום: אימג'בנק/Gettyimages) קוקו שאנל והחליפה האייקונית (צילום: אימג'בנק/Gettyimages)

 

 

ונחזור לענייננו - בנוסף לעבודת הקודש של שאנל, לבוש "גברי" בקרב נשים התפתח גם בזכות כרזה שפורסמה בארצות הברית שעליה מצוירת דמות של אישה לבושה בסרבל כחול עם סרט אדום על הראש, "עושה שריר" ביד ומעליה הכיתוב הפולחני We can do it!. הכרזה הזאת שימשה תעמולה שעודדה נשים לצאת לעבוד ולתרום למאמץ הלאומי, והחיבור של הסלוגן מעורר המוטיבציה והבחירה האופנתית המדויקת, שמשלבת בגדי עבודה "גבריים" עם נגיעה נשית, הפכו לימים לאייקון של פמיניזם, לפריטי לבוש שמזוהים עם נשים חזקות ולתחפושת אדירה בפורים. מלבד שאנל והכרזה, ששימשו אבן דרך רצינית במסע האופנה הפמיניסטית, במהלך השנים התפתחו טרנדים שטשטשו יותר ויותר גבולות מגדריים. הבולטים בהם היו טרנד כריות הכתפיים של שנות השמונים, שהקנה מראה שרירי לנשים, וטרנד חליפות היוניסקס משנות התשעים. כיום רווח המונח "ג'נדר בלנדר", שמשמעותו ערבוב פריטי לבוש לגברים ולנשים בלי הבחנה בין המינים. התהליך ממשיך, ומותגים בני זמננו כמו ,H&M סלפרידג' ורנואר יוצרים קולקציות שמיועדות לשני המינים. ומה יהיה בעתיד? כנראה חליפות חלל, נקווה שהן יגיעו גם בצבע כחול רויאל.

 

 


מעצבים כוח נשי

 


זוכרות שדיברנו על קוקו שאנל במאה העשרים? ברור, קוראות מצטיינות שלנו, אז עכשיו תלמדו עוד קצת על הכוח של מעצבי האופנה, ונקפוץ לקרל לגרפלד, המנהל האמנותי של המותג "שאנל", שגם
בימינו מעורר דיון בנושא פמיניזם בקולקציות שלו. דוגמה מובהקת לכך היא קולקציית אביב - קיץ 2015 , שהוצגה בפריז: העיצובים היו בעיקר החליפות הקלאסיות של שאנל, ובצעידת הסיום על המסלול יצאו הדוגמניות עם שלטים שעליהם כשאתן פותחות את הארון ובוחרות פריט לבוש, סביר להניח שאתן שוקלות אם הצבעים שלו מתאימים ליתר הלוק, אם הגזרה מחמיאה לכן, תוהות אם הוא מספיק טרנדי ואולי אפילו מציצות במדור "העתק הדבק" לוודא שהוא דומה למה שקיארה פראני לבשה. אבל האם יצא לכן לחשוב פעם מה הוא מייצג? מה ההיסטוריה שלו? כנראה שלא, ואנחנו בטוחים שאחרי שתקראו על הקשר ההדוק שבין אופנה ופמיניזם, תסתכלו על הבגדים שלכן אחרת לגמרי כתובים מסרים פמיניסטיים וצעקו במגפון אמירות פמיניסטיות. רגע, אם נצעק ממש חזק "גירל פאוור" ייקחו גם אותנו לצעוד בתצוגה של שאנל? סליחה, התרגשנו, נחזור לנושא - בעוד נשים רבות ייחסו לתצוגה אקט של העצמה נשית, היו רבות שחשבו שזהו גימיק שיווקי בלבד ואולי אפילו ניצול ציני של הפמיניזם - שאותו האופנה הורסת במו ידיה כשהיא מהללת רזון ואידאל יופי מצומצם. קרל הגיב להאשמות באתר האופנה "פאשניסטה" ואמר שהתצוגה הייתה מחווה למורשת הפמיניסטית של קוקו שאנל ושלא אכפת לו אם אנשים בעד או נגד, זה האידאל שלו והוא חשב שהנושא היה מאוד נכון לאותו הרגע.

 

המחאה הפמיניסטית בתצוגה של שאנל (צילום: אימג'בנק/Gettyimages) המחאה הפמיניסטית בתצוגה של שאנל (צילום: אימג'בנק/Gettyimages)

 

 

מעצב אחר שהקולקציות שלו מקושרות לכוח נשי הוא כוכב מדור "מבוא לפאשניסטה" השבוע - אוליבייה רוסטאן, המנהל האמנותי של מותג האופנה העילית בלמיין. אוליבייה מעצב בבלמיין מאז 2011, ורוב הקולקציות שלו עד היום עוצבו בסגנון מחוכים, שמלות צמודות ובגדים שמדגישים את החזה ואת הישבן. רבים זעמו על העיצובים האלה בטענה שהם משחזרים אידאל יופי מיושן, שבמשך שנים רבות פעלו לשבור אותו. מנגד יש הטוענים שכוח נשי טמון בין היתר גם בגוף האישה וכי יצירת בגדים בסגנון הזה מדגישה אותו ומחזקת את התפיסה שנשים הן עצמאיות ובלתי מתפשרות. אוליבייה מעולם לא הגיב באופן רשמי להאשמות האלה, אך שלוש הקולקציות האחרונות שלו כללו בגדים הרבה יותר משוחררים, מבדים רכים ובגזרת אוברסייז. צירוף מקרים? אנחנו לא בטוחים. אוליבייה, אתה אולי לא כל כך מתוחכם כמו שאתה חושב.

 

מחוכים בקולקציה של בלמיין (צילום: אימג'בנק/Gettyimages) מחוכים בקולקציה של בלמיין (צילום: אימג'בנק/Gettyimages)

 

 

להבדיל מקרל ואוליבייה, מעצבת האופנה דיאן פון פירסטנברג לא מעוניינת לעורר פרובוקציות בקולקציות שלה. היא מגדירה את עצמה כפמיניסטית אך לא מעצבת בגדים או מפיקה תצוגות אופנה כדי לעורר מודעות לנושא בהכרח, אלא פשוט מייצרת שמלות שהיא מגדירה כשמלות שכל אישה תרגיש בהן חזקה, משוחררת ונשית. בנוסף, אומרים ששמלת המעטפת שעיצבה הייתה השמלה הפמיניסטית הראשונה, כיוון שעיצוב השמלה מאפשר לאישה לבחור כיצד לקשור אותה על הגוף, וככה השליטה על הגוף היא בידיים שלה. הכי גירל פאוור!

 

 

מאבק מודרני


אם הגעתן עד לקטע הזה בכתבה - ברכות! סיימנו עם הסקירה ההיסטורית והגענו לחלק המעניין באמת - מה הדגש ששמים היום בקשר שבין אופנה ופמיניזם - לעומת הדגש ששאנל שמה בזמנה? כיום העיסוק סביב אופנה ופמיניזם מתחלק בין שני נושאים עיקריים: טשטוש גבולות מגדריים ושינוי אידאל היופי. אחד הדברים המרגיזים בתעשיית האופנה הוא שדוגמניות נראו כאילו יצאו מאותו פס ייצור - רזות וגבוהות. בשנים האחרונות נערכו תצוגות אופנה רבות ששברו מוסכמות בכל הנוגע לדוגמנים ולדוגמניות - על המסלול צעדו גברים בבגדי נשים ונשים בבגדי גברים (בתצוגות האופנה של גוצ'י ושל ז'יבנשי, למשל), והרזון הקיצוני שנצפה עד לאחרונה על המסלולים מתחיל להיעלם, ובמקום זאת החלו נשים מלאות לצעוד בגאווה על המסלולים. מה זה אומר? חוץ מזה שפיצה היא לא מילה גסה, נראה שעולם האופנה מתקדם לאט־ לאט ומבין שנשים מכל הסוגים זה הכי סטייל. קחו לדוגמה את אשלי גרהאם, דוגמנית העל המלאה הראשונה, שבין היתר כיכבה בשער של מגזין בגדי הים "ספורטס אילוסטרייטד", וגם מופיעה בשער גיליון מרץ של מגזין "ווג", הנושא את הכותרת "נשים מכל הסוגים".

 

 

אשלי גרהאם, דוגמנית העל המלאה הראשונה (צילום: אימג'בנק/Gettyimages) אשלי גרהאם, דוגמנית העל המלאה הראשונה (צילום: אימג'בנק/Gettyimages)

 

אבל לא נהיה תמימים, הדרך עוד ארוכה, ומגזינים, גופי תקשורת, מפרסמים ומותגי אופנה ממשיכים להלל רזון והפרדה אופנתית בין המגדרים, וקבלה אמיתית של נשים מכל הסוגים עדיין לא מוטמעת בתעשייה. אז מה צופן לנו העתיד? כנראה שתמיד יהיה מה להגיד בכל הנוגע לאופנה ופמיניזם, בין אם דברים חיוביים ובין אם שליליים. לא נוכל לחזות את העתיד אלא רק לקוות שהגבולות ימשיכו להיטשטש, שנשים יתחזקו אף יותר ושכל אחת שתדפדף במגזין אופנה תוכל למצוא דוגמנית שמזכירה לה את עצמה.

 

 

(קרדיט: Giphy.com)

 

מה הייתן רוצות שישתנה בעולם האופנה?