מגזין

לכבוד אירועי יום ההבנ"ה (באדיבות: "איגי")

"הומואים הם לא בני אדם": טור מרגש מנער שחווה להט"בופוביה

לכבוד יום ההבנ"ה, נער מהקהילה הלהט"בית חושף את ההתמודדות האישית שלו.

 ראש אחד   |   16/05/2017  |    |    |    | 

 פחד. חרדה. חשש. זה מה שאתה מרגיש כשתוקפים אותך רק כי אתה הומו. אני לא יודע איך מתחילים בכלל לתאר תחושות כאלה, איך מסבירים מצב כזה, מצב שלא הייתי מאחל לאף אחד לחוות.

 

קוראים לי גל פימה, אני בן 18 ואני עושה שנת שירות בארגון "איגי" בתל אביב. לבחור לצאת לשנת שירות היא לא החלטה פשוטה בכלל - הבחירה לעזוב את הבית ולעבור לגור בקומונה, לדחות את השירות הצבאי בשנה בזמן שכל החברים שלי כבר התגייסו ולשמש כדמות חינוכית א-פורמלית במסגרות שזרות לי ולהדריך נוער - דרשו ממני המון מאמץ, מוטיבציה והסתגלות.

 

אחד התפקידים שלי השנה היה להתנדב בבית ספר מקצועי עם תלמידים מאתגרים. לפני שיצאתי למסע הזה ידעתי שיהיו קשיים. ידעתי שאני אתקל ביותר להט"בופוביה ממה שנתקלתי בה עד היום וידעתי שהמסגרות שאני נכנס אליהן לא בהכרח מקבלות ועלולות להיות עוינות ואלימות. עד עכשיו אכן נתקלתי בלהט"בופוביה, שכוונה גם כלפיי, פשוט כי ככה העולם עובד. למרות הידיעה והקשיים בדרך המשכתי להילחם בצורה עיוורת, להסביר ולדבר עם התלמידים על כל מה שרצו - מהחיים האישיים שלהם ועד החיים האישיים שלנו. זה עבד, עשינו שינוי. יש חניכים שאני יכול להצביע עליהם ולהגיד שהם השתנו מהקצה אל הקצה בארבעה חודשים, אבל יש גם כאלו שלא.

 

באחד הימים אני, יהונתן וגל, הש"שים הנוספים שמתנדבים איתי, הגענו כמו בכל יום לבית הספר. ההבדל היחיד הוא שיהונתן הגיע עם ציפורניים מודבקת שעליהן לק שחור. על פניו, אין עם זה בעיה בכלל. אך בפועל התלמידים ששמו לב לזה הרימו גבה או אפילו שאלו "למה בן מסתובב עם לק?". אנחנו ניצלנו את ההזדמנות כדי להסביר להם על מגדר ולהבהיר שלא רק בנות מורחות לק. כשחושבים על זה - מי בעצם קובע מה מתאים לבנים ומה לבנות?

 

אחד התלמידים החליט שהעניין לא לרוחו ובזמן ההפסקה הוא חלף על פנינו יחד עם המחנכת שלו ושני חברים, תוך כדי שהוא בוהה בנו. כשהמשיך בדרכו, הוא הסתובב לעברינו וצעק ש"הומואים הם לא בני אדם". מאחר והמורה לא הגיבה, בסוף ההפסקה ניגשנו אליה. היא מצדה סיפרה לנו שהיא הבהירה לו שכולם בני אדם ושאסור לומר דברים כאלו. בתגובה דרשנו התנצלות ממנו. היא נכנסה לכיתה שלו, סגרה את הדלת וביקשה לדבר איתו.

 

הדלת נפתחה בפתאומיות, והתלמיד יצא בכעס וחיפש את יהונתן. כשמצא אותו, הוא רץ לכיוונו, הרביץ לו וקילל אותו. אני זוכר שרצתי בין עשרות תלמידים, ניסיתי לברוח ולמצוא מקום להתחבא, בזמן שהוא התנפל על יהונתן. בזמן זה, שני מורים וכמה תלמידים ניסו לתפוס אותו, וכתגובה הוא נקע את ידה של אחת המורות שניסתה לעצור אותו. כשהצליחו לתפוס אותו, הוציאו אותו משטח בית הספר והחזירו את התלמידים לכיתות, רק אז חזרתי אל המקום בו התחיל האירוע וראיתי את גל עומדת המומה ואת יהונתן, שנראה יחסית קר רוח ורגוע. החלטנו מיד להסתגר באחד החדרים ולהתקשר למדריכות הגרעין שלנו.

 

השעתיים הראשונות היו לי די קלות, הצלחתי לתאר את האירוע בשלמות ואפילו צחקתי עליו, כי ככה אני מתמודד עם דברים. האירוע שחווינו לא נתפס בעיני כנוראי כל כך. שוחחתי עם המדריכות, מורים מבית הספר ואנשים נוספים ששמעו על הסיפור והתעניינו וחשבתי שהכל בסדר, נחזור לבית הספר ונמצא את הדרך להתמודד. כשחזרנו לקומונה קבענו להיפגש עם המדריכה שלנו ולעבור שוב על מה שקרה. רק באותה שיחה, כשלוש שעות לאחר האירוע הבנתי בעצם מה קרה, עד כמה חמורה ואלימה התקרית הלהט"בופובית שקרתה לנו. מדובר בטראומה שכנראה תישאר איתי לכל החיים.

 

בשבועות שאחרי הפסקנו ללכת לבית הספר עד שהגענו להסכמה עם ההנהלה על דרך התמודדות עם המקרה הזה - על התהליך שהתלמיד צריך לעבור ועל האופן בו אנו ניתפס מחדש כדמויות סמכותיות ונעביר את המסר - אלימות מכל סוג שהיא, ולהט"בופוביה בפרט, לא מתקבלת.

החזרה לבית הספר לוותה בהמון פחד, "מה אם זה יקרה שוב? מה אעשה כשאראה את אותו תלמיד? איך אכנס לכיתה בלי שתלמידים יתפסו אותי כזה שברח?". כשעוברים חוויה כזאת, קשה מאוד לחזור למקום שבו זה קרה. לפני שחזרנו החלטנו לשבת לשיחה עם התלמיד והיועצת, דרשנו התנצלות ושהתלמיד יעבור הדרכה של "איגי". בנוסף החלטנו לשלב מתנדבים של "איגי" בפעילויות בבית הספר.

 

אירועים כאלה קורים כל יום ולא רק לש"שים. גם כשהייתי בחטיבה וסבלתי מהצקות, אלה היו אירועים דומים - פחות אלימים פיזית, אבל דומים. בגלל מקרים כאלו אנחנו צריכים להעלות את המודעות ולקיים אירועים שונים, כמו מחאות גאווה ויום ההבנ"ה - היום הבין-לאומי למאבק בלהט"בופוביה. ככל שאירועים אלו יהיו גדולים יותר, כך ישימו לב אלינו וישמעו את קולנו. ככל שיותר אנשים יגיעו ליום ההבנ"ה ככה המודעות תהיה גדולה יותר.

 

יום ההבנ"ה, היום הבינלאומי למאבק בלהט"בופוביה, מצוין בכל שנה ב-17 במאי מאחר שבתאריך זה הוסרה הומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות של ארגון הבריאות העולמי בשנת 1990. השנה יצויינו אירועי יום ההבנה בתל אביב, חיפה ובאר שבע היום, יום שלישי ה-16 למאי , לפרטים נוספים על אירועי היום הקליקו כאן.