מגזין

לזכור, ולא לשכוח (צילום: shutterstock)

"בעצם קיומנו ניצחנו את המלחמה": בני נוער משתפים בחוויות שלהם ממפגשים עם ניצולי שואה

ומה הם לא ישכחו לעולם.

 אגם אלנקוה   |   04/05/2017  |    |    |    | 

 


דור השואה הולך ונעלם ככל שהשנים עוברות, והיסטוריה שלמה כאילו נמחקת לנגד עינינו. המטרה שלנו, בני הנוער, היא לזכור; לדבר עם ניצולי השואה הגיבורים ולשמוע כמה שיותר, להתעניין ולהבין ממקור ראשון על החיים בשואה, כדי לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב לעולם. בני נוער שיתפו אותנו בסיפורים על המפגש שלהם עם ניצולי השואה ומה למדו מאותם גיבורים.

 

 

נועה, בת 17


במהלך עבודה בהיסטוריה אני ועוד כמה חברות ראיינו ניצול שואה. במהלך המלחמה הוא היה ילד צעיר, אז למזלו הוא לא זכר הרבה דברים מהשואה, מהגטו והזוועות. אבל הוא כן זכר את העלייה שלו לארץ ישראל. הוא סיפר לנו על החיים שלו בארץ אחרי המלחמה, כשהיה צריך להתחיל הכול מאפס. הוא לא למד בבית הספר, ולכן היה לו קשה להתקבל לעבודה ולפרנס את משפחתו. לבסוף הוא החליט להיות מחנך כנגד כל הסיכויים. בעזרת כוח רצון ענק הוא השלים את הבגרויות שלו, ואפילו בהצטיינות! עם השנים הוא הפך למנהל של בית ספר לנוער בסיכון. מהסיפור שלו למדתי על הכוח של נחישות והתמדה. אם אתה נחוש ברצון שלך ודבק במטרה שלך, תגיע רחוק. ואת המשפט החשוב הזה, שצריך להיות דרך החיים של כולנו, לקחתי מהמפגש עם הניצול שלי.

 

שחר, בת 14


את ניצולת השואה פגשתי בעצם כשנולדתי - סבתא של אימא שלי עברה את השואה. היא אף פעם לא סיפרה לנו הרבה על הזוועות שהיא עברה, אבל גם מהסיפורים המעטים שהצליחה לספר הבנתי שהיא עברה המון. סיפרו לי שהיא ראתה את כל משפחתה נרצחת למול עיניה. מתוך שמונה אחים, רק היא ושני אחיה נשארו בחיים – שתי בנות ובן. עוד כשהייתי קטנה ראיתי את המספר שהיה לה על הזרוע. בעבר היא ניסתה להסתיר אותו כמה שיותר, עד שיום אחד הבינה שהיא לא צריכה להתבייש בו, להפך, זה הסימן לכך שהיא עברה את המלחמה ונשארה בחיים, שהיא שרדה. סבתא תמיד אמרה לנו, הנכדים והנינים, שאנחנו הניצחון שלה על הגרמנים. וזה אחד הדברים שהחלטתי לקחת ממנה הלאה, את האמונה שאנחנו מנצחים את הנאצים בכל יום - בעצם קיומנו.

 

יוליה, בת 17


לא מזמן עברתי חוויה מדהימה. קצת לפני הנסיעה שלי לפולין עברתי הדרכה בבית ספרי על המסע. בהדרכה נפגשתי עם ניצול שואה מאוד מבוגר, והוא סיפר את סיפור חייו. כל כך התרגשתי לשמוע אותו מדבר בכזאת נחישות כדי להעביר לנו הצעירים את מה שעבר, כדי שנמשיך להעביר את דבריו לילדינו ואף פעם לא נשכח. הוא היה אמיץ ומאוד רגיש. מהחשיפה שלי לחיים בשואה מפי מקור ראשון, שהיה שם, אימצתי את המשפט "אפילו חרב חדה מונחת על צווארך, אל יתייאש מן הרחמים". כלומר גם כשקשה לך מאוד, אל תוותר, המשך להילחם ואל תתייאש. כפי שעשו ניצולי השואה, שלא איבדו תקווה אף פעם. והכי חשוב, התרגשתי מנחישותו של הניצול שואה, שעל אף גילו המבוגר ממשיך לספר את סיפור חייו כדי שנדע את ההיסטוריה שלנו כעם ונעריך את חיינו כאן בארץ.

 

אפרת, בת 15


אני וכיתתי יצאנו להתנדבות עם קשישים במסגרת בית הספר. דיברנו איתם, עשינו יצירות יחד, וזה שימח אותם מאוד. רבים מהקשישים היו ניצולי שואה, חלקם היו מעט מופנמים, וחלקם דיברו וחייכו אלינו ושיתפו אתנו פעולה. לפעמים הגבורה הזו שלהם לא נתפסת. למרות כל הקשיים ראינו אותם שמחים, מחייכים, עומדים בגבורה כנגד כל הסיכויים. למדתי מניצולי השואה במיוחד על העקרונות החזקים שלהם, שעליהם היו מוכנים למות ולסכן את חייהם, ועל האמונה החזקה שהייתה להם, שהשואה תיפסק ושהם יחזרו לחיות חיים רגילים ויוכלו לעלות לארץ. האמונה הזו, הידיעה הזו, היא זו שנתנה להם את הכוח להמשיך ולחיות.